עד כמה אפשר לכווץ את חגיגות החזרה הרשמיות של הפועל ירושלים לליגת העל לאחר מסע ייסורים שנמשך 21 שנים? נסו בכיוון של משחק בשידור חוזר בין שתי העולות החדשות, וכדי לוודא שהתפאורה תהיה עלובה עוד יותר, למה לא לשבץ אותו בערב יום שני, כנראה כדי שאף אחד ממנחשי הווינר הלהוטים לא יתלונן. רחוק מלהיות אידיאלי, אבל מצד שני, מה כבר יכול להיות אידיאלי בהפועל?
כמאה אמיצים עשו בכל זאת את הדרך הארוכה לנוף הגליל ואפילו יצרו תור ארוך בקופה הבודדת שנפתחה עבורם. לא שהעולה החדשה הרשימה יותר, עם כמות כפולה של אוהדים (אנחנו לארג'ים) שפוזרה ברחבי אצטדיון גרין המשופץ. רק נציין שאת שיעור הזומבה שנערך במקביל בחדר הכושר באצטדיון שמעו בווליום גבוה יותר. כמה רמות מעליו היה הקייטרינג המרשים, שכלל נקניקיות, קבבים ואפילו קוסקוס. ניחוש שלנו? הקבוצה המקומית ביקשה לעשות מחווה יפה עבור אורח הכבוד, ראש העיר רונן פלוט.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
האווירה המנומנמת לא דמתה לקרב הצמרת הרותח בין השתיים רק לפני מספר חודשים באותו לוקיישן, ועדיין היה מרגש לשמוע את הקומץ באדום-שחור, חמוש בתופים, בלונים לבנים ודגלים, פוצח בשירת "הפועל חזרה" עם עליית הקבוצות לכר הדשא.
והיה גם משחק. אחרי רבע שעה של גישושים הופר השקט היחסי, ולא בגלל משהו שקרה על כר הדשא, אלא מחוצה לו – כניסת שוטרים ליציע של אוהדי הפועל לשם אכיפת עטיית המסכות, שזכתה מיד בתגובה מתוזמרת בנוסח 'לא רוצים שוטרים ביציע'. דקה אחר כך מד הדציבלים כמעט הוכפל בעקבות מבצע נאה של אחמד ("היורש") סלמן, שהסתיים בהכנסת כדור לוויליאם אגאדה. האחרון, במקום להרים את הרשת, גילח את ראשיהם של כמה אוהדים ביציע.
רגע מרגש נוסף נרשם בדקה ה-23, עת הגיעה זמנה של האצבע המפורסמת המשלבת את האהבה לאליל הנצחי סלמן עמר ואיחולי שנאה לבביים ליריבה העירונית, בית"ר. רוב הילדים שקפצו לצלילי "מי שקופץ שונא בית"ר" כלל לא היו בתכנון בפעם האחרונה שהפועל שיחקה בליגת העל. בזמן הפזמון הם גם כמעט זכו לראות שער, אבל מגן מקומי הרחיק בראשו מהקו ברגע האחרון.
(צילום: אור בוקר)
המחצית השנייה היתה משמימה עוד יותר, כשאת השעמום הפיג הכרוז המקומי, שנאלץ לשבור שיניים בדקה ה-53, עם החלפתו של אונדרז' באצ'ו בגאי אלוגו קופי יאהוו. משימה כמעט בלתי אפשרית גם עבור בעלי מקצוע מנוסים יותר. ארבע דקות אחר כך סף החרדה ביציע טיפס לשחקים כשסתיו נחמני הרשית מקרוב, אבל את אנחת הרווחה עם הנפת הדגל של הקוון אפשר היה לשמוע עד גשר המיתרים.
שם, פחות או יותר, זה נגמר. המתופפים עבדו במלוא המרץ, השרופים שרו במלוא גרון, אבל הפועל סירבה להידבק בהתלהבות. ברקע המשיך הכרוז להזכיר מדי כמה דקות שקנסות יוטלו על מפרי ההנחיות לחבישת מסכות, והזכיר למעטים ביציע שגם בהעדר אנרגיות מצד השחקנים, לפחות מוטב שלא ידבקו בקורונה.
בחשבון אחרון, האורחת כיכבה תחת האצטלה של המושג הכי מציק בכדורגל – שליטה אופטית, אבל שריקת הסיום קבעה שכל קבוצה תסתפק רק בנקודה בספתח המחודש שלה בליגה. אלא שעבור הפועל לא מדובר בסתם נקודה, אלא בנקודה אחת יותר מיריבתה העירונית. מישהו רוצה לצלול לארכיון ולבדוק מתי הפועל הסתכלה על בית"ר מלמעלה בטבלה? במחשבה שנייה, אולי זה דווקא אידיאלי לאדומים. אני בכל אופן, קונה תסריט כזה בתום העונה בעיניים עצומות. ובינתיים, כמו שכבר זעקו במלוא גרון גדולים וטובים ממני: יושב סופר את הדקות. לדרבי.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות