דעה | הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן – לה פמיליה זה לא בית"ר

"חוגג לך, הרסת אותנו, חולה תקשורת, גמל אדום, טרמפיסט, לקקנים, אוהדי פייסבוק, איפה אתם במשחקים. לה פמיליה זאת בית"ר, היינו לפניו נשאר גם אחריו, כמה משלמים לכם?, הקבוצה מתה בלי הארגון…".

אז בואו נדבר על הארגון. על איך הפכה מהקבוצה של המדינה (עד 2005) לבדיחה של המדינה.

כשארקדי גאידמק הגיע, הארגון מחבק ומחובק כמובן בחזרה, ארקדי מסבסד ודואג, מכיר בארגון כארגון הרשמי של האוהדים… בשנת 2008, קצת אחרי שהספיקו למחות נגד גאידמק רק בגלל שהסכים לסבסד "רק" 20 אחוז מכרטיסי הטיסה שלהם למשחק ליגת האלופות בקופנהאגן, העמיד גאידמק קבוצה אטרקטיבית, שרצה לדאבל.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

לא מעניין… התפרעויות אלימות וקריאות גזעניות, מצד הארגון כמובן, גרמו לא פעם לרדיוסים, לסגירת יציעים ולקנסות. מהלך שגרם להחלטת המועדון לעלות עם הכיתוב די לאלימות על גב חולצות השחקנים. למה לארגון להוביל את זה ובעצם ולפגוע בקבוצה בעונה כל כך טובה, אחרי אליפות ובדרך לדאבל אתם שואלים? גם אנחנו.

בפתיחת העונה הבאה הגיעו שתי תבוסות: לקראקוב ולגאידמק בבחירות לעירייה. דבר שגרם לו להפקיד את המועדון בידי איציק קורנפיין, הסמל, הקפטן ושוער העבר האהוב. עם מסר של "נגמר הכסף תסתדרו".

איציק קורנפיין (צילום: יחצ)

קורנפיין, הצליח במשך ארבע עונות להעמיד תקציב ולמנוע מהקבוצה ללכת לפירוק, שברקע הארגון ממשיך בשלו. אלימות, גזענות, וקנסות כבדים שמוטלים על הקבוצה, שבקושי מחזיקה את ראשה מעל המים, אבל חבל לוותר על יצירת המופת "הוא לא נביא" ובטח שחבל על הלחן "יישרף לכם הכפר".

ואז מגיעה ההנחתה ההזויה מגאידמק. אין צורך לפרט. למחות? לגיטימי! לא לעודד? סבבה. להחרים? מילא. אבל לעשות את המוות לצמד ילדים צ'צ'נים במדינה זרה שרחמנא לצלן נולדו לאבא מוסלמי? לרדת לחייו האישים של קורנפיין? לשים איקס על הקפטן שהחליט לקבל אותם? כל השנאה הזאת גרמה למספר "אוהדים" לשרוף את המקדש של המועדון, את התארים והחולצות שנאספו במשך שנים. והארגון? דואג, מגבה ואפילו אוסף כסף לתביעות נגד אותם אנשים.

אוהדי בית"ר ירושלים (צילום: אורן בן-חקון)

שם הבנתי שהצלחת ואהבת המועדון היא לא בראש סדר העדיפויות של ארגון לה פמיליה, שלא מבין איזה נזק הוא עושה עם הפצת השנאה. עונה כל כך יפה נהרסה ברגע, מבחינת הארגון זה היה שווה את זה.

הארגון שטוען כל הזמן שכל בעלים, מנהל, איש צוות או גורם תקשורת גורמים מובילים לפילוג, גורם בעצמו לפילוג הגדול ביותר שבית"ר ידעה. התוצאה – אלפי אוהדים רצויים מחליטים להקים קבוצת אוהדים אחרי שמאסו בארגון.

יגידו בארגון, כמו שהם אומרים לא אחת, שאלי טביב הגיע בזכותם. אז לא. הוא הגיע בזכות הסעיף שהיה בהסכם בין עמותת האוהדים לארקדי. טביב, כמו ארקדי לפניו (וחוגג אחריו), חיבק את הארגון בהתחלה.

אלי טביב (צילום: שרון בוקוב)

ואז, כמובן שיש אז, שרלרואה. טביב דואג לחברי הארגון לכל מה שהם צריכים לקראת הטיסה (כולל הכל) והארגון יורק לו בפנים במשחק. פירוטכניקה זה מדהים וחוקי במדינות מסוימות, אבל כשזה ביציע ולא על הדשא. טביב מתחנן שיפסיקו. והם? L.F מעל הכל. בדרך חזרה מבלגיה, כמה פעילים מאוד מוכרים בארגון מדברים על זה שלמי אכפת מהתוצאה ומהתבוסה? העיקר שיודעים עכשיו בכל העולם על לה פמיליה. רגע, אז מה יותר חושב להם? בית"ר או הארגון? אל תענו – זו שאלה רטורית.

טביב ובצדק מתחיל למאוס ולפעול נגד הארגון, סוגר להם את הברז הכלכלי. והארגון? שהוא ישאר חייב? אפילו שזאת אשמתו? מה פתאום. מושא הקללות בסוף כל שיר "עידוד" מוחלף מאיציק לאלי (ספויילר – בהמשך זה עובר לחוגג).

טביב מעמיד קבוצות מצוינות שנה אחרי שנה וממשיך להיאבק בארגון, שלא חוסך את דעותיו על בעל הבית, על אשתו ועל משפחתו.

סוף עונת 2017-2016 – קבוצת אוהדים החליטה להקים ארגון אוהדים – הכותל המערבי – שמונע מאהבה וייתן טון ביציע המערבי. לא כמלחמה בלה פמיליה, אלא כאוהדים שרוצים לאהוב ויעודדו יחד עם הארגון. אבל לאנשי לה פמיליה זה לא מתאים. מבחינתם זה או הם או אף אחד. אז הם הגיעו גם ליציע המערבי כדי לבחון ולצלם.

משה חוגג (צילום: ארנון בוסאני)

כשיצאנו מהמשחק עם כל הציוד, נציגים מלה פמיליה חיכו לנו, וכמו שאתם יכולים לנחש הם באו לברך אותנו עם אגרופים על זה שהעזנו לאהוב ולעודד.

2018-2017 – עונה שהורידה לי עשור מהחיים. ולחברי שער האריות שהמשיכו את דרכם של הכותל, איומים, גידופים, קללות, תגרות אלימות, גניבת ציוד, והשיא לדעתי? איומים על חברי ארגון שער האריות שלא יעלו את התצוגה בגמר גביע, תצוגה נפרדת ביציע נפרד בלי קשר ללה פמיליה. למען בית"ר! מה רע? מעמד שחיכינו לו שנים. אבל רק לה פמיליה מחליטים – אף אוהד אחר לא יראה אהבה לבית"ר בלי אישור.

לא צריך להרחיב על מה קרה בפליאוף העליון ובגמר גביע המדינה.

גם אני אישית מאסתי בטביב. ולא האמנתי שמישהו אחר יהיה מוכן להסתכל לכיוון שלנו. ואז הגיע משה חוגג, שבאמת נתן לי תקווה.

חוגג, כמו כל אחד לפניו, חיבק בהתחלה את הארגון, דאג לכסף לתצוגות ואפילו נענה לדרישות של LF ודרש משער האריות לסגור את הארגון, בטענה שזה יוצר פילוג – אוי האירוניה.

חוגג הוזהר שהתמיכה בלה פמיליה תתפוצץ לו בפנים, וכמו שהזהירו אותו וכמו שמקרי העבר ניבאו. זה כמובן קרה.

הסיבה? החתמת שחקן ניז'רי. עלי מ-ו-ח-מ-ד שמו. עלם חמודות, באמת. השחקן הטוב בליגה בעמדתו בקונצנזוס רחב, אדם כל כך חיובי וצנוע. בית"ר מכוונת גבוה. החתמות נוצצות, כל הרצון להצלחה באמת קיים.

אבל עלי, לא רצוי בגלל ששם משפחתו הוא השם הכי נפוץ בעולם. ובאימון הפתיחה, ילדים מושפעים ששנים מואכלים בשנאה ובגזענות מהארגון לא שולטים בעצמם ומקללים את הבחור המסכן.

עלי מוחמד (צילום: אורן בן-חקון)

פה התחיל הסדק בין חוגג לארגון, שהגיע לשיאו עם עסקת האין-שייח. יחסים דיפלומטיים, לטוס לדובאי, לפרנס אותם – כן, שותפות שעתידה היתה להרים ולפאר את המועדון המזוהה ביותר עם העם היהודי? לא.

יש לי ביקורת על חוגג, כמו שהייתה לי על בעלי בית אחרים. ויש פעמים שאני פשוט לא מצליח להבין החלטות כאלה ואחרות שלו. אבל חוגג לא אחראי למצב שמידרדר כבר שנים. גם טביב, קורנפיין וגאידמק לא אשמים.

ראוי להסתכל פנימה ולעשות חשבון נפש – קודם כל, כל אוהד בעצמו. אבל יותר מכך, מי שמתיימר להוביל את הקהל של בית"ר.

הארגון לא לוקח אחריות על פעולות שנאה ואלימות שהוא עושה כנגד אוהדים שלא חושבים כמוהם; הארגון בטוח שהוא תמיד צודק והוא יודע מה טוב; הארגון לא מוכן לקבל ביקורת; הארגון בטוח שהוא טהור ואין בו שום רבב; הארגון בטוח שהוא טוב לבית"ר; הארגון בטוח שבית"ר זה בזכותו; אז זהו – שלא.

הארגון לקה בסינדרום ירושלים הרבה לפני שגומא אגייאר בכלל גילה לנו מה זה. ארגון לה פמיליה לא חיובי למועדון בשום צורה. הארגון השתכר מהכוח, הארגון התאהב בעצמו.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון