במבנה תעשייתי צנוע, מרחק נסיעה קצרה מירושלים, בכניסה לכפר אדומים, נמצא מפעל פתיל התכלת. זהו המקום היחיד בעולם בו משתמשים בתכלת התנכ"ית, לצביעת טלית וציציות מבלוטות צבע של חילזון ארגמון קהה-הקוצים (מורקס-טרנקלוס). מאחר וחלזונות אלו מוגנים בישראל, הם מגיעים ממפעל-בת בקרואטיה, שם דייגים שולים אותם, מוציאים את בלוטת הצבע, מייבשים, טוחנים אותה לאבקה ומטיסים אותה במכלי פלסטיק למפעל במעלה אדומים.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
במפעל מועסקים עובדים בודדים המיומנים בהפיכת אבקת בלוטות הצבע, שצבען סגול, לתכלת. זאת בעזרת תמיסה מיוחדת והשריית הצמר בה. לאחר ייבושו בשמש, הופך צבעו לתכלת. המקום נראה כמו בית מלאכה עם שורה של נולים, מכונות טוויה ואגודות צמר הספוגות בתכלת ותלויות על ווים לייבוש.
בראשית הקמתו של המפעל ייצרו כ-300 פתילי תכלת לשנה. כיום מגיעה ההפקה ל-2,000 פתילים לחודש. כך, לאחר כ-1,300 שנה, יכול שוב יהודי שומר מצוות להתהדר בטלית שציציותיה עשויות מתכלת ולקיים את המצווה: "ועשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו: לח).
מפעל פתיל התכלת (צילום: אדם אקרמן)
תערוכת "אל עומק התכלת", שהתקיימה ב-2018 במוזיאון ארצות המקרא, הבליטה את הקסם של התכלת והארגמן – צבעי יוקרה שבהם התהדרו מלכים ובני אצולה. בעולם הרומי נחשב הארגמן (סגול) לצבע היוקרתי ביותר, בעוד במקורות היהודים התכלת נחשבה לקדושה ופתיל התכלת נועד להזכיר את שמירת המצוות. הארגמן והתכלת שימשו לבגדי הכהן הגדול, אך חשיבותה של התכלת עלתה על הארגמן ונאמר על אפודו "כליל תכלת" (שמות כח: לא).
לאחר שהרומאים החריבו את בית המקדש, אסרו הקיסרים הרומים על היהודים ללבוש בגדי תכלת. היהודים הפסיקו לקיים את מצוות פתיל התכלת והסתפקו בחלופות סינטטיות. שרידי בתי המלאכה שבהם הפיקו את התכלת מהחילזון פזורים עד היום בחלקו הצפוני של הים התיכון, לאורך חופי ארץ ישראל – מצידון ועד תל כברי, עכו, תל דור, תל שקמונה, אפולוניה ותל מור. בכל האתרים הללו ניתן לראות קונכיות שבורות וכלי חרס המכילים עדיין עקבות של הצבעים סגול וכחול. בתי צביעה אלו נהרסו סופית על ידי הכובשים הערבים במאות ה-7 וה-8, שלא התחשבו בערכם הכלכלי (שהיה שווה זהב).
בתערוכה במוזיאון המקרא, הוצגו אריגי תכלת וארגמן בני 2,000 שנה, שהתגלו במערות מדבר יהודה ובמצדה, כי הצבע הטבעי אינו מאבד מזוהרו ואינו דוהה במרוצת השנים.
כ-1,300 שנה חלפו מאז הכיבוש הערבי את הארץ ב-638 לספירה, והיה קשה להתחקות אחר החילזון שממנו הופקה התכלת. בתלמוד הוגדר חילזון ימי מסוים, אך הסימנים שנתנו בתיאורו לא היו מדויקים. התלמוד וחז"ל דרשו להפיק את צבע התכלת רק ממנו, והוא נחשב כשר מבחינה הלכתית עבור צביעת חוטי הצמר של הציצית.
נול יד לאריגה במפעל פתיל התכלת (צילום: אדם אקרמן)
המאמץ לזיהוי החילזון בעת החדשה, החל עם עבודת הדוקטורט שהגיש ב-1913 הרב יצחק אייזיק הרצוג לאוניברסיטת לונדון. הרצוג, שהיה לרב האשכנזי של ארץ ישראל ב-1936 ולרב הראשי של מדינת ישראל, היה מודע לקביעתו של רש"י "כל המקיים מצוות ציצית כאילו הקביל פני שכינה". הוא הקדיש את עבודת הדוקטורט (בגיל 25) לחקר הצביעה בארגמן ובתכלת בארץ ישראל הקדומה. בהסתמכו על מחקרים ביולוגיים וכימאיים שנעשו עד שנת כתיבת הדוקטורט, התלבט הרצוג קשות בין חילזון המורקס לבין חילזון אחר (שצבעו כחול) – ינטינה (סגולית). הצבע שהופק ממורקס היה סגול והוא לא ידע מה שידעו הקדמונים, שחשיפה לאור הופכת אותו לתכלת. לכן צידד לבסוף בינטינה. בכך טעה, כי מחקרים מודרניים הראו כי צמר שנצבע מינטינה דוהה כעבור מספר חודשים, בעוד הצבע המופק מהמורקס – אם חושפים אותו בזמן תהליך הצביעה לקרני השמש – צובע את הצבע לכחול לצמיתות. יחד עם זאת, עבודתו של הרב הרצוג נחשבת ליסודית ומקיפה, וניסויים שנעשו רק 75 שנה לאחר פרסום הדוקטורט שלו הביאו לפריצת הדרך בזיהוי החילזון.
העובדה שהחשיפה לאור נחוצה לתהליך הפיכת הסגול לתכלת נתגלתה במקריות על ידי שני מדענים ישראלים בשנת 1985: אהוד שפיינר ואוטו אוסנר. מאחר שריחה של בלוטת צבע החילזון הסגולה הוא דוחה, הם השאירו אותה בתמיסה על אדן החלון במעבדה. למחרת, כאשר חזרו וטבלו צמר בתמיסה שיצרו, הוא הפך להפתעתם לתכלת. כעבור שנתיים יצרו שלושה חברים עולים מארה"ב, שומרי מסורת, את "אגודת פתיל התכלת": ד"ר ברוך סטרמן (פיסיקאי), אורי גרינספן (רופא שניים) ויואל גוברמן (חוקר תכלת). הם התחברו לרב אליהו טבגר שעלה מרוסיה והיה הראשון שהצליח, מכמות קטנה שהפיק מבלוטות הצבע של הארגמון, ליצור סט של ציציות תכלת עבור עצמו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ב-1987 כל החבורה נסעה לחוף עכו ושלושה מהם שידעו לצלול שלו מהים הסוער כ-300 קונכיות חלזון ארגמון קהה-קוצים. הרב טבגר הצליח ליצור מהם סטים של ציציות התכלת המקראי עבור חבריו. הם פנו לנשיא חיים הרצוג, בנו של אייזיק, שהצליח להשיג עבורם אישור מהחברה להגנת הטבע לשליית עוד 1,000 חלזונות לצרכי ניסויים. כאשר האגודה חתמה על הסכם עם קבוצות דייגים קרואטים, החל המפעל שהוקם ליד כפר אדומים לקבל אספקה סדירה שנתית של כמות אבקה, הנוצרת מכתישת כ-400 אלף בלוטות צבע.
כ-33 שנה לאחר הקמת המפעל, גאים המייסדים להראות את הפתילים הראשונים הקשורים לטלית שהם חובשים – שצבעם לא הועם. משפחת הרצוג לדורותיה מלווה את המאמץ להחיות את המסורת העתיקה – שצבע התכלת יעמוד לרשותו של כל יהודי החפץ בכך. נכדו של הרב הרצוג, יצחק הרצוג – כיום נשיא המדינה, השתתף ב-2018 בטקס פתיחת תערוכת "אל עומק התכלת".
דגל ההסתדרות הציונית, שהיה לדגלה של מדינת ישראל, מקורו בטלית בעלת פתילי התכלת. חידוש תעשיית התכלת העתיקה הוא שחזור מרכיב חשוב מעברו של העם היהודי בארץ ישראל. התכלת שנעלמה ליותר מאלף שנה שבה להיות סמל לחזרת היהודים לארצם, כפי שמסכם ד"ר ברוך סטרמן: "פתיל התכלת – הוא החוט המקשר בין העבר, ההווה והעתיד של העם היהודי".
הכותב: ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
מגן דוד
איך אפשר להתעלם מהרב'ה מראדזין, חדש את התכלת אם עלייתו ארצה, ועד היום ממשיכים החסידים המוסרת.שקיפות והגינות לא פגעו באף אחד.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
צריך להפסיק את שליית החלזונות מהם מפיקים את נתכלת .
זוהי פגיעה אקולוגית ממדרגה ראשונה . היות ולחלזונות יש תפקיד חשוב להישאר בים .
שליית החלזונות שווה בחומרתה , לקורבן היומי שהיה נהוג להקריב לאיזה שהו אל ארטילעי .
ובכך גרמו לרצח בעלי חיחם סתם כך בשביך איז פולחן חסר תועלת . ככה גם עם החלזונות .
מקריבים אותם לפןלחן אידיוטי של צביעת חוטים .
הרי לא חסרים צבעים כדי לצבוע את אותם חוטים
מחומר אחר .
די עם רצח החלזונות