ניצן צליק (צילום: שירה אבולפיה)
ניצן צליק (צילום: שירה אבולפיה)

"אֲנִי פּוֹגַעַת בַּכּוֹס הַשְּׁקוּפָה, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁפָּגְעוּ בִּי כְּיַלְדָּה": תכירו את היוצרת ניצן צליק מירושלים

בחודש הבא תצא לאור אסופה של סיפורים ושירים בשם "מוסיפים על האור", הכוללת טקסטים של יוצרים עם מוגבלויות, בהם גם ניצן צליק, ירושלמית לקוית ראייה שמספרת על תחושת השקיפות והשבירות שחשה בילדותה

פורסם בתאריך: 15.5.21 19:13

שישה יוצרים עם מוגבלויות מירושלים פרסמו שירים באסופה שתצא לאור בחודש יוני השנה. את המיזם המרגש הזה הגתה אסתר דגן קניאל מנתניה ויחד עם 25 סופרים, משוררים, שדרנים ופעילי קהילה מכל רחבי הארץ הגשימה את חזונה.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


באסופה מתפרסמים שני שירים פרי עטה של ניצן צליק, ירושלמית לקוית ראייה, משוררת ושחקנית, בוגרת האוניברסיטה העברית. צליק, בעלת תואר שני בספרות כללית, לומדת בתיאטרון "פסיק" ומקדמת את ספרה "לא רואים עלי" ואת ההרצאה שהיא מעבירה. שניהם מתארים את מוגבלותה ואת הדרך שעשתה עד הלום.


כריכת הספר לא רואים עלי (צילום: ניצן צליק)

כריכת הספר "לא רואים עלי" (צילום: ניצן צליק)


צליק היתה תלמידה שלי בירושלים מכיתה א' עד י"ב. כשנפגשנו בדירתה, את הדלת פתחה אישה צעירה, יפה ושמחה שחיבקה אותי חזק בין זרועותיה. "אמא שלי סיפרה לי שחששת שלא אצליח להשתלב. תראי אותי עכשיו", היא צוחקת. "נולדתי במשקל 900 גרם. עיניי לא התפתחו וראייתי נפגעה. טווח הראייה שלי הוא מרחק מטר, מה שמקשה עליי להתנהל במקומות זרים ובמיוחד לראות ממרחק את מספר האוטובוס שמתקרב.

"כילדה לא רציתי שירחמו עלי. רציתי שיתחשבו בי. להתחשב זה לא לרחם. הילדים לא התייחסו אלי, אלא למוגבלות שלי. לקחו אותי כמעין פרויקט חברתי, מישהי שצריכים להיות נחמדים אליה. זוהי תחושה נוראית. חברים אמיתיים לא היו לי".

בשיר "כּוֹס רֵיקָה", מתארת ניצן את תחושת השקיפות והשבירות שחשה בילדותה ואת הריקנות שהיא לא מצליחה למלא בבגרותה:

כּוֹסוֹת מְעַצְבְּנוֹת אוֹתִי,

אֲנִי פּוֹגַעַת בַּכּוֹס הַשְּׁקוּפָה,

בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁפָּגְעוּ בִּי כְּיַלְדָּה.

לֹא רָאוּ אוֹתִי.

וְהִרְגִּישׁוּ בְּנוֹחַ לְהַפִּיל וּלְנַפֵּץ אֶת כְּבוֹדִי,

לִשְׁפֹּךְ אֶת מֵי אַהֲבָתִי,

וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵי תְּמִימוּתִי,

עַד תֹּם.

בתקופת המכינה והשירות הלאומי התחזק הביטחון העצמי של ניצן. "זו היתה הפעם הראשונה שהתייחסו אליי, אל ניצן", היא מספרת. בתקופת הלימודים לתואר שני היא ריכזה בהצלחה את 'סמ"ן', סטודנטים מנהיגים לנגישות ושילוב. "הביטחון שלי עלה והפכתי למנהיגה. למדתי מתי כדאי לעצור ולנוח ומתי להיות קרצייה". היא מספרת בגאווה שהיא התכבדה להדליק משואה בפסטיבל אומניות לאנשים עם מוגבלות – צמי"ד.

לילדה הקטנה, ניצן, היא אומרת: "תנשמי, קודם כל תנשמי ואל תפחדי. אל תתאמצי לקבל אהבה. אם לא אוהבים אותך זו הבעיה שלהם. חכי בסבלנות, הזמן שלך גם יגיע".


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת9"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר"[email protected]


 

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר