בקיץ 2019, כאשר מלאו 50 שנה לפטירתו של הרב אריה לוין, המכונה – "הצדיק הירושלמי, מאות ממוקירי התקבצו בחצר רחבת-הידיים של מוזיאון אסירי המחתרות במגרש הרוסים. היה זה ערב מרגש, שהועלו בו קווים לדמותו של איש המופת והחסד הזה, שבחלוף השנים אף מתעצמת. מידותיו הטובות ומסירותו להיטיב עם הסובלים, לעזור לנצרכים, לתמוך בחלכאים והנדכאים, לעודד מרי נפש ולבקר מוכי גורל – הפכו אותו לנערץ על חלקים נרחבים של הציבור הדתי והחילוני. לא בכדי נבחרה חצר המוזיאון לניהול אזכרה לכבודו, כי במשך 25 שנה שימש כ"רב האסירים" של אסירי המחתרות אשר נכלאו בו. הבניין שימש בתקופת המנדט הבריטי כבית הסוהר המרכזי. בשנת 1920 פנו שלטונות המנדט והרבנות הראשית בבקשה למנות רב לכלא. ברם, קשה היה למצוא מועמד, שהיה מוכן לוותר על שבתותיו ועל חגיו ו"להתפלל עם העבריינים". הרב אריה, שהיה ידוע באהבתו לבריות והצטיין באהבת ישראל ובמעשי צדקה וחסד – נענה בנפש חפצה לבקשת ידידו ומורו הרוחני, הרב אברהם יצחק קוק, לקבל את התפקיד. אולם הוא התעקש שלא לקבל תמורה כספית ולהיקרא "הרב של האסירים", ולא "רב בית הכלא". למעלה מחצי יובל הגיע לכלא ולבית המעצר "קישלה", והביא לאסירים פתקאות מבני משפחותיהם ולאחר מכן היה מכתת רגליו בגשם ובשלג, בקור ובחום בסמטאות ירושלים ומוסר דרישת שלום מהם לקרוביהם. בתוך כיסיו ושרוולי "הקפוטה" היה מבריח מכתבים ומעביר ידיעות חשובות לכלא – והבריטים שגם בעיניהם נחשב לדמות נעלה, לא העזו לערוך חיפוש בכליו.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
ר' אריה היה קטן-קומה, חלש גוף, שפוף קמעה, עטור זקן לבן, לבוש קפוטה שחורה, עניו וצנוע בהליכותיו, אך הדור פנים, שהילך קסמו על הזולת והיה לאגדה ולדמות מופת. פוגשיו מספרים שעיניו קרנו חום אנושי, היה מקדים לברך לשלום, לחיצת ידו הרכה והחזקה בו זמנית חיממה את הלב, ודבריו מלאי האופטימיות והאמונה רוממו את הרוח. הוא לא כתב מאמרים, לא נשא דרשות בפני קהל אלפים ולא דיבר בכלי תקשורת מודרניים – אך בשיחה רגילה ופשוטה ידע להשפיע על השכנת שלום בית. ר' אריה עודד יתומים ואלמנות, סייע לעניים בסתר, שימח אבלים ועצובים והיקנה להם תקווה. הוא הקל על סבלם ומכאובם של הנדכאים ודרש לראות תמיד את הטוב שבזולת ולדון אותו לכף זכות. אהבתו ללוחמי המחתרות שאותם ביקר גם בכלא עכו, בבית המעצר בלטרון ובכלא נשים בבית לחם – לא נבעה מהיותו איש פוליטי (בצוואתו ביקש מבניו לא להשתייך לשום מפלגה אלא לדבוק באחדות ישראל), אלא ראה בהם נרדפים ופועלים לתקומת עם ישראל בארצו. מידי שבוע היה יוצא ר' אריה לבקר גם בבית החולים למצורעים בטלביה, אף כי באותם ימים נחשב הדבר למסוכן לבריאות, ומתעניין בחולים ובייסוריהם ומברכם. היתה באישיותו אופטימיות קורנת ואמונה ואלו תמיד האצילו עליו והעניקו מאור לפניו.
דירת החדר שבה התגורר ר' אריה לוין (צילום: אדם אקרמן)
ר' אריה לוין נולד ב-1885 בעיירה ליד ביאליסטוק שברוסיה הלבנה. הוא למד בישיבות הבולטות ביותר במזרח אירופה, ובגיל צעיר נודע כמתמיד ועילוי. ב-1905 עלה לבדו ארצה, וההמלצות שנשא ממוריו סייעו לו להכיר את רבן של יפו והמושבות, הרב קוק. קשרי ידידות חמה נרקמו ביניהם ור' אריה היה מבאי ביתו בירושלים. ר' אריה לא עסק ברבנות, אלא התמנה ב-1917 למשגיח רוחני בתלמוד תורה של ישיבת "עץ חיים" ושימש בה כל חייו. שכרו היה זעום, אך גמולו הגדול היה במגע מתמיד עם הילדים אשר אהב. לא היה צריך להתדפק על דלתו, שהייתה פתוחה בפני כל ילד עני ונדכא, והיה קשוב לבעיותיהם. "חדרו" היה למעשה קמרון חדר המדרגות, היה בוחן בעיניו כל ילד בהגיעו בבוקר – כדי לזהות שמחה או עצב על פניו, נעליים בלויות או לבוש מרופט – ומשתדל לסייע בגלוי ובסתר למלא מחסורם.
ביתו הצנוע והדל בשכונת משכנות ישראל (ברחוב הנקרא כיום על שמו) – הכיל רק חדרון אחד צר וארוך. מחיצה הפרידה בין מיטת העץ לבין המטבח שהיה מצויד בפתיליה בלבד. חרף זאת, ביתו היה פתוח לכל אדם והוא אירח נזקקים שאסף מרחבי העיר. סייעה בידו רעייתו, הרבנית חנה, שהיתה גם סועדת בשמחה דל ויתום. היא חוותה עמו רגעי סבל אישיים קשים, כאשר שניים מילדיו נפטרו בגיל רך בזמן המחסור והרעב, ששרר בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה.
האירוע לציון 50 שנה למותו של ר' אריה לוין בחצר מוזיאון אסירי המחתרות, קיץ 2019 (צילום: אדם אקרמן)
בבית זה שכן בעליית הגג בית מדרש צנוע, שהתקיים טקס רווי בחרדת קודש הנקרא "גורל הגר"א"; הטלת גורל המיוחסת לגאון רבי אליהו מוילנה. בדצמבר 1950 הושבו לישראל, גופותיהם של ל"ה אנשי שיירת הלוחמים, שנפלו בינואר 1948 בדרכם לסייע לגוש עציון. אנשי הרבנות הצבאית, הצליחו לזהות רק עשרים ושלוש גופות – ותריסר נשארו בספק. רב ירושלים, צבי-פסח פרנק, ביקש בלחץ ההורים להיעזר בהטלת "גורל הגר"א" וסבר שרק צדיק כר' אריה ראוי לבצע את הטקס הנורא. ר' אריה לוין הדליק תריסר נרות, נטל ספר תנ"ך ישן ששימש אותו משחרותו – ומול ארון הקודש הפתוח פתח אותו פעם אחר פעם, במקום אקראי. הנוכחים, כולל נציגי ההורים, עלעלו בו שבע פעמים וחיפשו את הרמז בדף הפתוח שלפיו יקבע בכל דפדוף שמו של אחד החללים. השתוממותם והתפעלותם הייתה רבה, כאשר כל דף שפתח הכיל בפסקנות רמז, או בפעם אחת אפילו את שמו הפרטי של אחד מהחללים.
רבי אריה לוין נפטר בן 84 ובהלווייתו השתתפו רבבות, ביניהם נשיא המדינה זלמן שזר, מעריצו מנחם בגין, ראשי ישיבות, נציגי כל שכבות הציבור והמוני עם מכל החוגים והעדות. רבים ממשתתפי הלוויה זכרו את האגדה העממית הנפוצה בישראל, כי בכל דור קיימים בעולם שלושים ושישה צדיקים (הל"ו) שבזכותם העולם קיים, ולא היה בלבם ספק כי ר' אריה לוין היה אחד מהם.
הכותב: ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
בנו של הרב לוין ערך לנו חופה מספר שנים אחרי פטירת רבי אריה, כשנה לאחר מכן נולד בננו הבכור אבי שהכיר את משפחת לוין ניגש אליו וביקש להשאיל מטבעות כסף שידע שיש להם לפדיון הבן, כשהחזרתי את המטבעות והודיתי לו אמר "תודה ששיתפתם אותי במצוה, התפוח והעץ.
יגאל
בנו של הרב לוין ערך לנו חופה מספר שנים אחרי פטירת רבי אריה, כשנה לאחר מכן נולד בננו הבכור אבי שהכיר את משפחת לוין ניגש אליו וביקש להשאיל מטבעות כסף שידע שיש להם לפדיון הבן, כשהחזרתי את המטבעות והודיתי לו אמר "תודה ששיתפתם אותי במצוה, התפוח והעץ.
רחלי
אבי ז"ל (וגם סבי וסבתי) העריכו מאד את הרב אריה לוין ונהגו להתייעץ איתו מדי פעם. אבי עבר גיבוש לצנחנים והתקבל לשירות בחטיבה. ימים ספורים לפני שהתגייס ניגש לרב אריה לוין לקבל ברכה. הרבה אמר לו בשום פנים ואופן לא להתגייס לחטיבת הצנחנים ולא הסביר למה. אבי התלבט ובסופו של דבר החליט לשנות את השיבוץ והתגייס לשריון. מי יודע מה ראה ר' אריה לוין ואולי בזכות זה ניצלו חייו של אבי (וכך גם אני זכיתי לבוא לעולם)