בימים שחלפו מאז האסון בהילולת הרשב"י, עוברת ביקורת בלתי פוסקת אודות כל מי שמעז להעלות על דעתו שאת האשמים באסון (הכמעט וידוע מראש) שאירע – צריכים למצוא עכשיו, לחקור ולהגיע לשורש המחדל שילד את האירוע הכל כך מצער הזה.
כאן, כל זמן הוא הזמן הנכון לחפש בו אשמים.
באירועים שהיו וצרבו אותנו ובתקריות שטרם הגיחו אל אוויר העולם. הרי שהכתובת על הקיר, כל קיר והכתובת שלו.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
כניסה חופשית של קולקציית המוטציות העדכניות דרך נתב"ג הפתוח – הכתובת היתה על הקיר.
רצח של עוד אישה בידי בן זוגה – הכתובת על הקיר.
פשיעה רבתי הגואה בחברה הערבית – הכתובת היתה ועודנה על הקיר.
התחממות גזרת מזרח ירושלים והפרעות הנלוות – כתובת על הקיר.
סבב טילים נוסף מעזה – הכתובת על הקיר.
התרסקות כלכלית, שתגיע כשמספיק אנשים יעדיפו לשבת בכוללים במקום לעבוד – הכתובת על הקיר.
אסון אקולוגי עולמי כתוצאה ממשבר האקלים הלא מטופל – הכתובת על הקיר.
וכמובן, עוד קירות ועוד כתובות. אם אתעסק בכולן לא יישאר לי מקום לכתוב בעצמי.
בספרו "ושלא יעבדו עליכם" מתייחס העיתונאי נחמיה שטרסלר לסוגיית "הקטסטרופה הבלתי נמנעת". חוק לא כתוב לפיו אין ביכולתם של רוב המנהיגים ברוב המצבים להימנע מאסונות השועטים לעברם.
המנהיג לרוב חושש לקחת החלטה אמיצה שעשויה למנוע אסון, כדי לא להגיע למשבר ביחסיו עם דעת הקהל בדרכו למניעה, משבר שכמובן יגיע אחרי האסון. כשלאחריו יהיה להתעסק גם עם השלכות האסון וגם עם כעסי הציבור על כך שהיה על המנהיג למנוע את האסון.
אבל נעזוב בצד את מה שקורה בחוץ, בואו נביט פנימה. אצלנו, הבעיה בשורשה מושתת על העובדה שאין אמון בהנהגה. כשבראש הפירמידה עומד אדם מושחת (לכאורה), שמעל באמון הציבור (לכאורה), באמון שותפיו לדרך (בלי לכאורה, קרה), שעליו לנהל מדינה כביכול בהתאם לצרכים פוליטיים אישיים שמטרתם שמירה על יחסים טובים עם קבוצות הלחץ, כשתחתיו נתונים סריסים אילמים שאת חייהם ופועלם מנווטים לדעתי לפי גחמת הבוס, את מחשבותיהם וכוחם האלקטורלי מנווטים לשמירת שלומו וחילוצו ממשפט, אין פלא שאין אמון. אי אפשר להאמין לאנשים כאלה.
לכן, מתפקידם של שומרי הסף – מבקר המדינה, היועמ"ש, בית המשפט העליון וכמובן, בראש ובראשונה הציבור – לערוף באופן מטאפורי את ראש הנחש. להותיר את גופו המדמם באופן מטאפורי למות ולשלוח את מדינת ישראל לדרך חדשה. לימים בהם נאמין בהנהגה, כדי שנוכל לתת להם את המנדט למנוע את האסון הבא, בשם הציבור ובשביל הציבור.
כל יום קורים דברים שהשלכותיהם עוד יפגשו אותנו בסיבוב, לא ענייני קארמה, אלא החלטות היולדות מציאות. לכן תמיד נצטרך להיות פקוחי עיניים ועם היד על הדופק, לחפש את האשמים במחדלים שאירעו ולבלום את האשמים שיקיימו את המחדל הבא.
לבי עם המשפחות, תהא מנוחתם של נספי האסון עדן ובברכת החלמה מהירה לפצועים.
בכוחנו למנוע את האסון הבא.
הכותב הוא איתמר להב, פעיל חברתי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
לא מצודד
מקסימום שטויות במינימום זמן
גם זה קשור לפרשות 1000 2000 4000….?!!
הקנאה מוציאה אתכם מדעתכם.
ישראלי
מרתק ומעורר תקווה