משפחת קוקיא יחד עם משפחת ולירו, היא מבעלות הקרקעות החשובות לאורך רחוב יפו, ובעלת השפעה רבה בעיצוב מראה העתידי של מרכז העיר. מדובר במשפחות הקשורות למעלה מ-100 שנה בקשרי נישואין, עסקים ובעלות משותפת על נכסים. שתיהן היו בין המשפחות הספרדיות הבולטות בירושלים, בתרומתן לחיים הכלכליים והחברתיים, מאמצע המאה ה-19 ועד קום המדינה.
המבנה בפינת יפו והרב קוק (צילום: אדם אקרמן)
משפחת קוקיא נחשבת גם היום מהמשפחות העשירות והידועות בירושלים, בזכות נכסי הנדל"ן שהיא מחזיקה במגרשים רבים במרכז העיר. השטח הבולט שבבעלותה נמצא מצפון לרחוב יפו, בין רחוב החבצלת לרחוב שטראוס ובהם חנויות, משרדים ובתי דירות. אבי המשפחה היה אפרים הלוי-קוקיא, נצר למגורשי ספרד, שגלו לגיאורגיה ועלה לארץ ב-1870 והתיישב בעיר העתיקה. במהלך השנים הושמט השם הלוי ונשאר השם קוקיא. הממון הרב שהביא עמו אפרים, אפשר לו לרכוש את אחת החצרות היפות ברובע היהודי. היה זה בית דו-קומתי מפואר – ובקצה החצר הקים בית כנסת וישיבה. בניו של הרב אפרים, דוד ויוסף, החלו לעסוק במסחר – פתחו חנויות ועשו חיל בעסקיהם. אפרים הלוי תמך בתלמידי חכמים, דאג שתמיד יהיה מניין לתפילות בבית הכנסת וחיבר ספר פרושים על התורה וחמשת המגילות בשם "ילקוט אפרים". הספר הודפס ב-1876 ונקרא גם "סם החיים" (על שם פרק תוכחה ומוסר שנכלל בו). בביתו של הרב דברו לאדינו, בני משפחה היו חברים בכולל הספרדים, אך לאחר מספר שנים הקימו כולל הג'ורג'ים (יוצאי גיאורגיה) וחברת קדישא לבני עדתם.
מבנה מלון פלטין (צילום: אדם אקרמן)
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
בית קוקיא, חזית המבנה (צילום: אדם אקרמן)
בנו של אפרים דוד קוקיא, התגלה כבעל חזון, כאשר החליט בשנות 1890 להשקיע במגרשים ריקים לאורך רחוב יפו, בדרך הכרכרות שקשרו בין ירושלים והשפלה – בעוד אחיו יוסף – הרחיב את השקעות המשפחה בעיר העתיקה. בניו של דוד, עזרא ופנחס פתחו את המתחם בין רחוב הרב קוק לרחוב שטראוס. כל ארבעת המבנים שהקימו היו בנייני מסחר חד-קומתיים עם גגות רעפים וחזית לרחוב יפו (הראשון שבהם בפינת הרב קוק, משמש כבר כ-70 שנה חנות "נעלי כליפא"). מאחורי הבניינים קמה ב-1932 תחנת האוטובוסים המרכזית של "אגד". ב-1940 הוקם בהמשך "בניין העמודים" – עם בתי עסק – והם התחברו לבניין החד קומתי בפינת רחוב שטראוס, שהקים דוד ב-1917 (שנודע עם קום המדינה כבניין טרבלוס – על שם מסעדה עממית שפעלה בו). יוסף אחיו, יחד עם הבנקאי חיים אהרון ולירו, תרמו ב-1908 כסף לבניית מושב הזקנים הספרדי ברחוב יפו 204. המבנה פעל כבית זקנים עד שנות ה-1970. ב-1985 היה לאתר משומר, שדרכו נכנסים למבני ענק מודרניים.
השלט המוביל לבית קוקיא (צילום: אדם אקרמן)
בניו של דוד, פנחס ועזרא, פנו גם לעסקי מלונאות והקימו בכיכר ציון מלון דו-קומתי מפואר בשם "תל אביב" – ששמו הוסב למלון רון. כמו כן יזמו את הקמת מלון פלטין – הנמצא בבעלותם בסמטת אבן ישראל, פינת רחוב אגריפס. מבין בניו של יוסף שהמשיכו בתחום היזמות, בולט בנימין קוקיא כסוחר ומפתח קרקעות. בתו הבכורה של בנימין, אסתר (אסתרינה), נשאה ב-1921 לנסים ולירו, בן הזקונים במשפחת חיים אהרון ולירו. בנימין המשיך גם את מסורת הנדבנות של המשפחה, שתרמה להקמת מספר מוסדות רווחה לציבור ובהם היה בית חינוך עיוורים, בית היתומים דיסקין ומושב הזקנים – וכן תרם ב-1923 להקמת בית עולים לתימנים. רוזה אמה של אסתרינה, היתה בתו של הרב נסים אלישר, ונכדתו של יצחק שאול אלישר, הרב הראשי של יהודי ירושלים. כאשר רחל (רשל) אחותה הצעירה של אסתרינה, נישאה למנשה אלישר ב-1930, התחזק הקשר בין משפחות ולירו, קוקיא ואלישר.
משפחת קוקיא – משרד המשפחה ברחוב הרב קוק (צילום: אדם אקרמן)
כיום משרדי ההשקעות והנכסים של משפחת קוקיא מרוכזים במשרד ברחוב הרב קוק הסמוך לנכסים. עזרא קוקיא, בן 50 – נין של דוד קוקיא, יחד עם בני דודיו, מנהל את הירושה המפוארת. ברחוב אג"ן 10, הסמוך לרחוב הרב קוק, משומר ביתם המפואר של רוזה ובנימין קוקיא – הנקרא "בית קוקיא" (שמאחוריו נמצא בית אנה טיכו). הבניין נמכר לארגון נוצרי אוונגליסטי, ונמצאת בו פינת זיכרון למשפחת קוקיא. בנם של רוזה ובנימין קוקיא, יוסף קוקיא, שימש כמנכ"ל משרד המשפטים בין השנים 1968-1962. כמו כן, מענף המשפחה שלא עוסק בנדל"ן, בולט הרופא פרופ' אהוד קוקיא, שהיה מנכ"ל הדסה וכן מנכ"ל קופ"ח מכבי – וכיום משמש כנשיא המכללה האקדמית ברמת גן.
הכותב: ד"ר אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
גיל
כתבה מעניינת.
פיני קוקיא למד איתי בתיכון, שנה מעליי.
למרות העושר, הוא היה בחור נחמד וחביב על כולם.
אני זוכר שהוא אהב מאוד מוזיקה.
כן ירבו אנשים כאלה.
אקדמאי אשכנזי א
בית שמש ישוב חרדי עם המון אתיופים השנה אעבוד במשרד אמן נהנתניהו יכלא השנה לעשור אמו
חיים עך חשבון האדם הקטן
עוד חבורת מוצצי כסף שחיים על חשבון האזרח הקטן שחי כמו כלב בירןשלים והם כמו מלכים. בושה
ארז צח
חזקו ואימצו