חוק העונשין שנחקק בשנת 1977 מקדיש פרק שלם לעבירות המין השונות וקובע ליד כל עבירה את העונש שלה. החוק קובע כי אין הבדל בענישה על אונס או ניסיון לאונס. ליד כל עונש בעבירת מין, רשום גם עונש גבוה הרבה יותר במקרה שהעבירה בוצעה: "בנסיבות מחמירות". כשהתוקף הוא בוגר והקורבן היא בגיל הרך, הרי שמדובר בביצוע עבירה בנסיבות מחמירות. על אינוס או ניסיון לאינוס של ילדה בת 4.5 העונש הקבוע בחוק יכול להגיע ל-20 שנות מאסר. את חומרת העונשים קבעו המחוקקים שהם נציגי העם, אנחנו, הציבור קבע את העונשים שיש להטיל על עברייני מין בכלל ופדופילים בפרט.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
אלא שמאז קום המדינה היא היתה עסוקה בהישרדות ולא נתנה דעתה להפרת האיזונים העדינים, שעליהם מתבססת הדמוקרטיה, ומאחורי גבן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, צמחה וגדלה לממדים חדשים הרשות השופטת. הרשות השופטת היא בעלת הכוח, לא רק בבתי המשפט, אלא שיחסי הסימביוזה שלה עם הסניגוריה הציבורית והפרקליטות מפרות אז האיזון בין הרשויות ולו בשל העובדה שמהסניגוריה ומהפרקליטות ומשרד המשפטים צומחים מרבית השופטים.
הפרקליטות, הנהלת בתי המשפט והסניגוריה הציבורית הן חלק ממשרד המשפטים שאמור היה להיות רשות נפרדת מזו השופטת, אבל אין באמת הפרדה. ניקח למשל את הסניגוריה הציבורית שמזמן הפכה לגוף אדיר עוצמה, הפכה לשחקן המרכזי לא רק במאגר למינוי שופטים, אלא גם בוועדות המקצועיות שמוקמות מפעם לפעם לצורך שינוי חקיקה. בשל כך ארעה בשנת 2006 "התקלה" המשפטית של הפחתה גורפת מזעזעת של רף הענישה בעבירות אלימות, רצח ועבירות מין – הוקמה לה "ועדת השופט גולדברג", נאמן הרשות השופטת שקיבל למעשה את המלצות הסניגורים של הנאשמים בפלילים לפיה אין אחידות בענישה על אותן עבירות במקרים שונים, כך נולד "תיקון 113" לחוק העונשין שכלל איננו "תיקון" אלא דווקא "הרס" וקלקול כל מה שבנינו כעם – תיקון זה הפחית בבת אחת את כלל העונשים הפליליים שנקבעו בחוק על ידנו כעם, לרף מגוחך עד כדי בכי. מאז, האלימות הלכה וגברה ושברה שיאים שלא היו מוכרים קודם בישראל. תיקון שגוי זה, גרם למהפכת האלימות שאנו טובעים בה כיום.
לאחרונה פרקליטות המדינה פרסמה נתון לפיו בשנת 2019 נסגרו 92 אחוזים מהתלונות על עבירות מין, אלא שהנתון "המטורלל" הזה מתייחס לכלל התלונות בערבוביה של ילדות וילדים קטנטנים יחד עם תלונות של מבוגרות/ים מעל 18, למעשה בתוך הנתון הכוללני הזה מסתתר נתון אחר, שקוף-אחוז התלונות של ילדי הגיל הרך הנסגרות ללא כתב אישום. להערכתי האישית 99 אחוזים מהתלונות על אונס ופגיעה מינית בילדים בגיל הרך – נסגרות בישראל ללא כתבי אישום. המקרה החדש שתפס את כותרות כלי התקשורת, הוא דוגמא לכאוס החוקתי שגרמה לדעתי ועדת גולדברג, גם כאן יש לפנינו פדופיל שה-DNA שלו כבר היה מוכר במאגר המשטרתי, תפס ילדה בת 4.5 בבית הכנסת בירושלים ואנס אותה. האם איברו נגע בשפתי איבר מינה? האם ביתק את בתוליה? כמה ס"מ חדר או לא חדר? האמנם יש לכך חשיבות לנוכח קרבת העבירות זו לזו? לנוכח זהות היקף הנזק הכאב והסבל לילדה ולמשפחתה?
להבדיל ממרבית התיקים שנסגרים ללא כתב אישום כאן הראיות היו חזקות:
– שמלת השבת שלה היתה ספוגה בזרע שלו.
– היא סיפרה לחוקרת הילדים מה עשה לה במילים של ילדה בת 4, שלא סיימה בית ספר למשפטים, עדותה המוקלטת הוצגה בבית המשפט.
– היא סיפרה לאמא.
בית המשפט המחוזי בירושלים (צילום: ארנון בוסאני)
אז מה קרה? חוקרת הילדים, שוטרת ואין לה כל הסמכה משטרתית, אלא היא עו"ס בלבד, קבעה שלא ברור אם הילדה אמינה או לא. זה מה שקורה כשנותנים לעובדות סוציאליות לתפקד בתקן שוטרת חוקרת בלשית (נוהג נפסד זה קיים אגב רק בישראל, בכל יתר מדינות המערב חקירות ילדים מבוצעות בידי חוקרי ילדים מומחים מתוך המשטרה עצמה).
השופטים לפי הפרסומים, רמזו לפרקליטות שהראיות לא מספיקות, שכדאי לשנות את האישום מאונס למעשה מגונה – זה המצב הקבוע כמעט בכל תיקי הפגיעה בילדים בגיל הרך. קולו של ילד קולה של פעוטה, אינו מספיק כראיה, שפת הפעוטות לא מתקשרת עם שפת המשפט. ואז מגיע הפאנץ' ליין – הפרקליטות דורשת שהשופטים יתנו עונש "מחמיר" בין 8-4 שנות מאסר. הזהו עונש מחמיר? באיזו חברה בדיוק? בסופו של יום השופטים גזרו 3.5 שנות מאסר בלבד, מזה תנקו לפדופיל שליש מנהלי ושליש על התנהגות טובה והופ – הוא יצא למסע ציד גוזלים הבא. טרף טוב וקל שאיש לא קשוב לו באמת.
הגיעה העת להחמרה קיצונית דרמטית חד משמעית של הענישה נגד עברייני מין בכלל ועברייני מין בילדים קטנים בפרט:
הגיעה העת שהמחוקקים בכנסת יבהירו למערכת השפיטה מהם עונשי המינימום לעברייני מין ואלימות שהעם, הריבון קבע אותם ויוציאו כבר את תחום חקירות הילדים מידי משרד הרווחה ויעבירו אותן למשטרת ישראל – אחרת? הפדופילים ימשיכו לחגוג כאן ועבריינות המין והאלימות כלפי חסרי הישע רק יחמירו.
הכותבת, רוני אלוני סדובניק, היא עורכת דין מומחית בייצוג נפגעות עבירה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת5"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
תגובות