הידיעה על מותו של חברי שמעון לחמני ז"ל בסוף השבוע האחרון גרמה לי לעצב רב וצער מוחלט על לכתו של האיש היקר הזה. שמעון היה מנהל הקבוצה הבוגרת של הפועל ירושלים בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים. הימים היפים של הפועל ירושלים. הוא היה דמות מוערכת מאוד, אהובה על ידי כל השחקנים, אנשי ההנהלה ובקרב האוהדים הקרובים שהכירו את דמותו.
שמעון היה שכן שלי בשכונת הר חומה. לעיתים קרובות הייתי פוגש אותו והיינו משוחחים. תמיד לבבי, תמיד נעים הליכות ותמיד אדיב. נשמה יקרה הלכה מן העולם.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
לא הרבה יודעים, אבל אני חב לו את הקריירה שלי. אף פעם לא סומנתי במחלקות הנוער ככוכב גדול והייתי יותר פוטנציאל לא ממומש, מאשר שחקן שיועד לעשות קריירה יפה. בקיץ 84' כבר הייתי בדרך לפרוש מכדורגל אחרי שהתנדנדתי ולא היה ברור אם אשחק עוד.
צה"ל דחה לי את הגיוס לחודש פברואר 85', מה שנתן לי מרווח של זמן ואת ההזדמנות האחרונה לחזור לכדורגל. הלכתי להיבחן בקבוצת הנוער של הפועל שכבר החלה להתאמן תחת המאמן משה רינצ'ינסקי כשמנהל קבוצת הנוער הוא שמעון לחמני שלימים גם היה מנהל הקבוצה הבוגרת. לא אשכח את אותו אימון. היה זה יום חמישי בגן סאקר, יומיים לפני המשחק הראשון של העונה נגד מכבי פ"ת. הרשמתי באימון ושמעון שהיה חד אבחנה ואחד שמבין הרבה בכדורגל, כפי שיוכלו גם להעיד מאמנים אחרים שעבדו איתו, המליץ לרינצ'ינסקי לעשות לי כרטיס שחקן ולשתף אותי בשבת. הרבה זמן לא היה עד למשחק, אז "זייפו" אותי. היום כבר אפשר לספר את זה. כבשתי את שער הנצחון באותו משחק מה שזיכה אותי בחיבוק חם ואוהב מהמנהל האגדי. שמעון, שנורא התלהב מהיכולת שלי, סידר לי להתאמן בשבוע שלאחר מכן בקבוצה הבוגרת תחת הדרכתו של נינו ברגיג והרעיף עליי מחמאות רבות. ברגיג, שיתף אותי במשחק הבוגרים הראשון שלי נגד מכבי נתניה במגרש ימק"א ואף כבשתי את שער הנצחון נגד מכבי נתניה וכמו שאומרים – השאר היסטוריה.
שמעון היה האבא של השחקנים. דאג להם לכל מחסור. באופן אישי הוא עזר לי כל כך הרבה פעמים: הייתי מיועד לקרבי והוא עזר לי עם הבירוקרטיה הצבאית המסובכת וסידר לי לצאת לאימונים ולשרת בבסיס קרוב. הוא עזר לי לרכוש את הרכב הראשון שלי שהיה שייך למעסה האגדי יהודה אלשייך ז"ל ומדי חודש היה יורד לי סכום מסוים מהמשכורת שהרווחתי בהפועל.
כל שחקן ששיחק בהפועל בתקופה בה היה מנהל הקבוצה יעיד עד כמה חם ולבבי הוא היה. לא החסיר שום דבר מהשחקנים ודאג לכל פרט, בלי להבדיל בין הכוכבים לבין השחקנים צעירים. כולם היו בניו וכולם היו שווים בפניו. הוא היה אבא למופת לילדיו, בדיוק כמו שהיה לשחקנים ובדיוק כמו שעזר למכריו בלי לדרוש דבר. תמיד בלב שלם ונקי. עד יום מותו וגם לאחריו שמעון לחמני ייזכר כדמות אהובה ואגדית בהפועל ירושלים. גבר שבגברים. יהי זכרו ברוך.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מושיק
כתבה שמתארת בדיוק מי היה שמעון. איש יקר שנתן בלי סוף לכולם בלי לצפות לקבל כלום בחזרה. היה איש מיוחד במינו ובדורו. אזכור אותו לכל החיים.
כוכי
למדתי יחד עם שמעון ז"ל בעיר גנים ירושלים בשנות השישים – בבית ספר עממי קרית מנחם, למדנו באותה כיתה, עד כיתה ח' – זוכרת אותו ילד מקסים , חייכן ןטוב לב, התגוררתי לא רחוק ממנו, וכששעתי הצטערתי מאוד, כמה עצוב שחיים ככה נקטעים בבת אחת . כואב, יהי זכרו ברוך !
אליהו
תגובה יפה ומרגשת.
רק שאני לא יודע על איזה ימים יפים בסוף שנות השמונים יאיר אסייג מדבר.
זו הייתה תקופה איומה עם קבוצה רעה שרק גרמה לאוהדים למפחי נפש ודכדוך.
יהי זכרו ברוך.