לפי הלשונאי רוביק רוזנטל הביטוי באנגלית "Third time I scream" – "פעם שלישית אני צורח", למעשה תורגם לעברית עם שיבוש. במקום I scream – אני צורח, אנחנו אומרים – Ice cream – גלידה. כך קיבלנו את הביטוי העברי – "פעם שלישית גלידה".
הסגר השלישי שהחל השבוע ראוי למעט מאד גלידה. למעשה, נראה כי עדיף להשתמש בביטוי המקורי באנגלית, אליבא דרוביק רוזנטל – ולצרוח. צרחה של תסכול. אבל, בתוך התסכול, היה השבוע גם רגע של נחת לילדי ישראל.
כשחינכתי כיתה בתיכון 'פלך' לבנות, בירושלים של תחילת שנות ה-2000, החליטה ההנהלה להשעות תלמידה מכיתתי. אני טענתי בדיון שיש לתת לילדה הזדמנות נוספת וכי ההשעיה לא תקדם אותה, אלא תפגע בתפקודה ואנו עלולים לאבד אותה מבחינות רבות. דעתי לא התקבלה. באותו ערב התקשרה אלי אם התלמידה. היא שמעה על הויכוח הנוקב שהתקיים בהנהלה וביקשה לומר לי דבר אחד: "תודה שנלחמת על הבת שלי".
לימודים מהבית באמצעות זום בשל משבר הקורונה (צילום: אייל טואג)
ילדי ישראל בכלל וירושלים בפרט קמו השבוע לתחושה חדשה ומשמחת. מישהו נלחם עליהם. נכון, לא פשוט לפתוח בתי ספר בימי הקורונה וישנו ויכוח מתמשך מהי רמת התרומה של מערכת החינוך לתחלואה בישראל. אבל, לאחר שהתקבלה החלטה להשאיר את תלמידי כיתות ה'-י' בבית, באה ועדת החינוך של הכנסת ואמרה "לא מקובל עלינו. אנחנו נלחמים על הילדים האלו". וזו הרגשה נפלאה.
אני חושב שבתי הספר שלנו חייבים ויכולים להישאר פתוחים. עוד אני חושב שניתן לקיים לימודים בשטחים פתוחים ובכיתות קטנות. בדרכים שונות ויצירתיות. אבל חייבת להיות הנחת עבודה חינוכית אחת: המחנכים חייבים לראות את התלמידים שעל שלומם הם מופקדים, לפחות פעם או פעמיים בשבוע. פיזית. פנים אל פנים.
בניגוד לאמירות רבות, אני חושב שבבתי ספר רבים הלמידה מרחוק עובדת. אמנם, ישנם עדיין פערים מקצועיים רבים. יש תלמידים ללא מחשבים בבית וזה מזעזע כשלעצמו במאה ה-21. אבל ניתן ואף רצוי ללמד חלק מהמקצועות מרחוק. לעתים, ניתן לעשות בכלים טכנולוגיים עבודה טובה יותר מאשר בכיתה רועשת בת 35 תלמידים. לתלמידים מסוימים קל יותר ללמוד כשהם מול המסך, ולא בתוך כיתה, כשהם מוקפים בהסחות דעת.
אבל חינוך אי אפשר לעשות מרחוק. וגם מפגש חברתי לא. את הכיתות אפשר להחליף. את החצר ואת המסדרונות לא. ולכן חייבים לאפשר מפגשים פיזיים של מורים ותלמידים מספר פעמים בשבוע. בכל גיל.
אז תודה לוועדת החינוך שנלחמה על התלמידים שלנו. אני מקווה כי בהמשך הדרך התלמידים יזכו לפחות למפגש פנים אל פנים פעמיים בשבוע, והיא תחלחל את מקבלי ההחלטות.
הכותב, משה (קינלי) טור פז שימש כמורה, מנהל בית ספר, מנהל מנח"י (2017-2012) ומנהל רשת חינוך, היום משמש מנכ"ל 'מקום', בית חינוך וירטואלי הראשון בישראל
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת12"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ישראל
אי אפשר לומר בתור איש חינוך או אשת חינוך שזה מזעזע שאין מחשב בבית במאה ה21 ,עד לפני 25 שנה לא היה בכל בית מחשב.זכרו שיש מליארד רכבים בעולם ויש 8 מיליארד תושבים.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מנחי צודקים אבל הנה קיבלנו הודעה שהבת בכיתה יב נכנסת לבידוד לשבועיים. מה יצא לנו מזה? נזק חברתי
נאוה
אפשר לפתוח כיתות במתנסים ובמוסדות שכונתיים( בתי כסת / אולמות בשכונה ) כך שגם תלמידי ה'- ו' יוכלו ללמוד בקפסולות, לא ברור לי מדוע מר טור פז לא פועל בעניין.
חבל על כל יום שעובר ללא למידה. הבעיה איננה שתלמידים ה' ו' מדבקים יותר ( ראו את מצב הדבקות בגנים …( אלא שכאשר בית ספר נמצא התפוסה מלאה יש יותר סיכוי להדביק ולדבק , הגיע הזמן לשנות את המצב ואולי העיר ירושלים תהווה פיילוט לכך …