בלי קשר ועם קשר לקורונה, מערכת בריאות הנפש בישראל מורעבת. משבר הקורונה, רק חשף את העצמות בגוף, שמופקר שנים על ידי כל הממשלות, ימין, שמאל.
היום, 3.12, מצוין היום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות, ונראה כי גם בקבוצה זו מתמודדי הנפש נדחקים לסוף.
בריאות הנפש אף פעם לא היתה, איך אומרים בתקשורת – תחום סקסי לסיקור. מדי פעם עולות כתבות דיכאון – על ההזנחה במחלקות האשפוז, על המכשולים הרצופים בדרך לשילוב בקהילה, על המהמורות בדרך לתעסוקה הוגנת ועל הקשיים של המשפחות של מתמודדי הנפש, אבל תמיד איכשהו 'זה לא מצטלם טוב'. כי איך מצלמים נפש פצועה?
תחום, שממילא רצוף בסטיגמות ובאפליה תקצובית-תעסוקתית-חברתית מתמשכת, סובל מיחסי ציבור גרועים ומלובי שכמעט לא קיים. לעתים אף עולות כתבות במדורים הפליליים, שמייחסות למתמודדי נפש עבירות אלימות קשות. ולא משנה כמה קמפייני הסברה ישודרו – כתבה אחת על 'החשוד ששוחרר מאיתנים וניסה לרצוח את בני משפחתו ברמת בית הכרם', מציפה מחדש את הסטיגמות על מתמודדי הנפש, שעמוק בפנים סובלים מכאב עצום, שלעולם-לעולם האנשים המאוזנים לא יבינו אותו.
החרדות, תחושת הנרדפות, שמיעת הקולות, ראיית החזיונות, האובססיה המוגזמת, ההתקפים הפסיכוטיים, תפיסת המציאות המעוותת, המאניה, הדפרסיה. ואלה מובילים לירידה בתחושת הביטחון ולזעם. זעם אדיר על חברה שלא מבינה את המוגבלות הנפשית, לא מבינה את מי שמתמודד יום-יום, דקה-דקה, עם החיים בחושך, עם הדלתות שנסגרות במקומות העבודה ועם מכות אדירות שסופגת הנפש בזירת אגרוף אינסופית, שאין דרך לצאת ממנה.
לצד המטופלים, וכחלק בלתי נפרד מהם – מי שמתמודד עם הקשיים היומיומיים אלו המשפחות, שלא יודעות כיצד לנהוג במצבים פסיכוטיים. זה בדיוק מה שאמרה אמו של החשוד מרמת בית הכרם, שהזהירה את מקבלי ההחלטות באיתנים מהשלכות השחרור של בנה. מה עושים? מה לא עושים? היי, למישהו שם למעלה יש תקציב כדי להעניק ארגז כלים עבור אותן המשפחות?
סמוך לזירת ניסיון הרצח ברמת בית הכרם (צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
בפועל, במהלך משבר הקורונה, המרכזים לבריאות הנפש ברחבי הארץ נאלצו להפוך חלק מהמחלקות ל'מחלקות קורונה'. מי שלא חולה בקורונה – לעתים יוצא בחוץ, גם אם הוא לא מאוזן. במקרה הטוב מוצאים לו מקום במחלקה אחרת, אם יש מיטה פנויה. ובתוך המרכזים – הצוותים עובדים מסביב לשעון, אלה שלא בבידוד, ומתמוטטים, ומי שמשלם את המחיר בסופו של דבר הם מתמודדי הנפש בעצמם וכאמור, המשפחות, שאין להן את הידע המקצועי להתמודדות עם התפרצויות זעם קשות.
במהלך משבר הקורונה נרשמה עלייה של כ-15 אחוזים בפניות למערך בריאות הנפש הקורס. ברחבי הארץ פועלים 11 מרכזים, לצד המחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים. לעומת מחלקות לבריאות הנפש באירופה שמאפשרות עד 24 מאושפזים במחלקה, התקן הישראלי מאפשר אשפוז של עד 40 מטופלים במחלקה. לעתים, אותן המחלקות פועלות בתפוסה של עד 110 אחוזים. אלפי מתמודדי נפש בישראל, אך למרות זאת מערך בריאות הנפש מקבל 4 אחוזים בלבד מכלל תקציב הבריאות שמצומק ממילא. ומה קורה בעולם? הנתח עומד על 12 אחוזים לפחות.
ואל תדברו איתי על "הרפורמה בבריאות הנפש". מאז שהיא נכנסה לתוקף ב-2015, התנאים במערכת רק החריפו. במסגרת התוכנית האחריות עוברת לקופות החולים, שנראה כי מנסות לצמצם בעלויות ולחסוך על חשבון בריאות המתמודדים. הרעיון בבסיסו שבו המטופל ישתלב בקהילה הוא נכון וצודק וכך צריך להיות, אך לא במקרה שבו הוא עדיין לא בדיוק מאוזן. אם הכדורים הפסיכיאטריים טרם משפיעים, אם הגוף עוד לא התרגל אליהם, השילוב בקהילה רק עלול להחריף את מצבו הנפשי. ושוב, המשפחות סובלות וחסרות אונים, הן פשוט לא יודעות כיצד להתמודד עם התקפי זעם, והמטופל לא מקבל את המענה המקצועי הנדרש.
הגיע הזמן לרפורמה אמיתית בבריאות הנפש. לטיפול אישי אקסקלוסיבי למתמודדים ולמתמודדות, מרכזי אשפוז משופצים, תוכניות ברורות לשיקום, הטבות לחברות ולגופים שיעסיקו מתמודדי נפש, הוסטלים שראויים למחייה – תחשבו על ההוסטל כאילו היה הבית שלכם, ככה תבנו אותו. וגם הגיע הזמן לתוכניות מובנות למשפחות של מתמודדי הנפש, שהן חלק בלתי נפרד מהשיקום, העמותות החברתיות כבר לא עומדות בנטל.
אנחנו חיים במדינה עשירה, אומת ההייטק, שמתהדרת במרוץ אחר החיסון נגד הקורונה, במרדף אחר טביעת כף רגל ישראלית על הירח, בעלויות של מאות מיליארדי דולרים. אין מה לומר, מדינה שאפתנית, או משוגעת, תלוי איך מסתכלים על זה. מה שבטוח, מדובר כרגע במדינה עם לקות חמורה, שנושאת את עיניה מעלה, ולא רואה בדרך את אזרחיה כאן מטה.
עדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
הצטרפו לקבוצת הוואטאספ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת13"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר"[email protected]
בת עמי
"מדינה עם לקות חמורה"
אכן יש צורך בתיקון ובתקציבים אבל לפני שאנחנו מחפשים אשמים או אחראים עלינו לשאול את עצמנו: האם אנו מקבלים את האחר והשונה? כי זו לפחות ההתחלה בטיפול.
בהחלט ראוי להעלות את הנושא הזה לדיון.
נגה
כל הכבוד יפעת!
להתלונן זה לא מספיק. את מוכנה גם לתרום?
אני גם בעד עוד הוסטלים ושירותים למתמודדים, אבל מאיפה יגיע הכסף לבניה שלהם? מי לדעתך צריך לשלם על כל מה שאת מציעה?
צדק
תדעו לכם שאתם כולכם אזרחים מוכים כל מי שעוד רוצה את ביבי ולהקת הרשע ערב רב ציונים אגואיסטים מושחתים ששנים דואגת לכיס של עצמה.תבדקו את השורש של השורש של הרקבון פה.מי זה כל משרד הבריאות.מה האינטרסים שלהם.את כל מה שמזריקים לכם באוכל.מה נותנים לכם בתרופות.איך מסממים אותכם אם כל מה שמעובד.את אנשי התרבות שמעריכים פה.את הרייקנות של הנוער.את בערוצי פורנו שמאכילים ילדים.את הפחי זבל של משרד החינוך.שמים פה כסף לפניי חיים של אזרחים.מרססים אותנו מלמעלה כל השנים בחומרים רעילים.מייקרים את הדיור.את כל מה שטוב הופכים לרע.אז תגידו איך בדיוק אנחנו מדינה שאפתית או מטומטמת.עלק עולים לירח.מביאים לפה מאגרים מכל הארצות ודואגים להם יותר מליהודים.כל השנים אותם מסקנות מפגרות.יש פה חולי כבוד שמנהלים את המערכות האלה.עדיף להקים ממשלה אזרחית שהכל יהיה בגובה העיינים.או שלא יהיה כלום.בורא עולם הולך לסיים פה את המשחקים.נמאסתם!!