אתרים היסטוריים בירושלים: יקבי היין שנוסדו בעיר העתיקה

בני הישוב הישן בירושלים, שחיו ברובם בעוני רב בין החומות ולא הצטיינו בפרודוקטיביות רבה אלא התבססו על כספי החלוקה שנאספו בתפוצות, הצמיחו מתוכם מפעל כלכלי אחד רווחי – ייצור ומכירת יין.

היו אלו מספר משפחות כמו שור, טפרברג, וידמן ומנדלסון, כולן משפחות חסידים שמוצאן מרוסיה הלבנה, אשר הקימו יקבים משפחתיים. מרבית המשפחות היו משודכות זו לזו, ויצרו שושלות מיוחסות. שצאצאי המשפחות הללו ממשיכים את מסורת האהבה ליין מזה למעלה מ-150 שנה.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

על זכות הראשונים – מי היה היקב הראשון בירושלים נאבקות משפחות שור וטפרברג, אך נראה כי היתה זו משפחת שור עם היקב שהקימה בשנת 1848 במרתף מרווח בחצר ביתו של ר' מנדל ראנד, חסיד צ'אנז. מקים היקב היה אברהם קלינא-שור חסיד רוז'ין, עם בנו יצחק, שהבינו כי היהודים זקוקים ליין כשר לקידוש וכי החסידים אוהבים גם ללגום מעט משקאות חריפים. הם הקימו את היקב הבראשיתי בסמטת הגיא, 100 שנים לפני קום המדינה. תחילה הם רכשו את הענבים בשוק בעיר העתיקה, אך מאחר שהיו מוכנים לשלם מחיר הוגן עבורם, החלו פלאחים מכפרי האזור להגיע עם פרי הבציר עד היקב על גבי חמורים וגמלים, למרות הרעש הגדול שהפריע למנוחת השכנים. צרכני היין היו רוכשים אותו במכלים ובבקבוקים שהביאו עמם.

חביות יין ביקב טפרברג (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

המוסלמים לא שותים יין, ובשל כך שוק הצריכה היה מצומצם. ר' יצחק ובנו שמואל החלו לייצא בקבוקי יין לקידוש, להבדלה ולצרכים נוספים מתוצרת ירושלים, לארץ מולדתם – רוסיה, באמצעות סוחרים שהכירו את משפחת שור. שמואל התחתן עם רוזה ילידת צפת, אישה נמרצת ותקיפה שהקימה בית מרזח בשוק הכותנה הסמוך להר הבית. חרף ההתנכלות המתמדת מצד הערבים, החזיק המקום מעמד עד פרעות 1929, ונודע בשם "חמרה רוזה". היקב עבר לשכונת בית ישראל, ומשם נדד לתל ארזה, ולבסוף כל יקבי משפחת שור מצאו מקומם במישור אדומים.

משפחת טפרברג, שאף היא טוענת לראשוניות, ידועה ביקב שהוקם ב-1870 על ידי זאב (זיידי) טפרברג ברחוב חב"ד. טפרברג פיתח את העסק לממכר נרחב ובסיוע הקונסוליה האוסטרית הפך לספק יין למשקאות אלכוהולים לצבא האוסטרי בארץ. הוא פתח ליד היקב גם חנות יין בשותפות עם רוזה שור. משפחת טפרברג טוענת שאביו של זאב, אברהם, שנמלט מאודסה לאוסטריה, למד שם אצל משפחת יוגבים וותיקה את מלאכת ייצור היין. הוא עלה לארץ כאזרח אוסטרי, הקים ב-1834 בירושלים מפעל יין צנוע. השוני בגרסאות בין יקבי שור לטפרברג, נובע מההבדלים שהיו בין רישום מפעל בתקופה הטורקית, לבין ההכרה הרשמית בו.

לוויכוח יש ערך היסטורי בלבד, כי מבחינה מעשית שתי המשפחות ראויות להוקרה על תרומתן לישוב ולמדינה כמו גם בהשרשת תרבות היין. בני משפחת טפרברג יכולים להתגאות כי הם דור חמישי רצוף, ממועד ההקמה הרשמי של היקב ב-1870, ומאז ועד היום, הם ממשיכים את הבעלות על היקב. לעומת זאת, צאצאי משפחת שור התפלגו בשנות ה-90 של המאה הקודמת לארבע יקבים, הפועלים כולם במישור אדומים: ארזה, הכורמים, ציון ו-1848.

יקב טפרברג עזב את העיר העתיקה בשנת 1925, תחילה לרוממה, לאחר מכן למוצא ושם שינה שמו ל"יקבי אפרת". ב-2002 חזר לשמו "טפרברג 1870". בשנת 2006 נבנה היקב מחדש על שטח של כ-20 דונם ליד קיבוץ צרעה. תחת הנהגתו של מוטי טפרברג, בן נינו של אברהם, החל היקב לייצר משנות ה-90 יינות שולחניים איכותיים. טפרברג ייעל את תהליך הבציר והייצור, וכיום היקב מפיק כ-8 מיליון בקבוקים לשנה, ונחשב לאחד משלושת הגדולים בארץ.

כך גם יקבי שור. משנות ה-90, לאור התפתחות המודעות ליין בישראל, לא הסתפקו בני המשפחה בייצור יינות מסורתיים וכשרים למהדרין. בנוסף למותג מיץ הענבים "תירוש" והמשקאות החריפים הפשוטים, ברנדי וערק, הם החלו לייצר יינות איכותיים יבשים בסגנון ישראלי. עד 1998 הם ייצרו בעיקר למגזר החרדי, אך בני הדור השביעי והשמיני, החליטו לכבוש גם נתח בשוק החילוני. יחד עם זאת, יקב הכורמים בבעלותו של אלי שור, ממשיך לייצר את יין הקונדיטון הירושלמי המוזכר בתלמוד, שהיה לסמל יקב שור מיום הקמתו ועד עזיבת העיר העתיקה. הקונדיטון התלמודי היה יין חזק מענבים שגדלו בסביבות ירושלים, ושהיו מוסיפים לו דבש תמרים (סילאן) וגרגרי פלפל שחור. מתכון בסיסי זה שופר על ידי יקב כורמים ובתהליך התיישנות ממושך של שנתיים בחביות והוספת ברנדי ומרכיבי תיבול טבעיים, הגדלים באזור ירושלים, נוצר תמהיל קונדיטון "מחוזק" – קונדיטון 18.

מרפסת התצפית של יקבי ירושלים (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

מותג השם ירושלים מהווה משאת נפשו של כל בעל יקב בארץ ומהווה גם מנוף להגברת מכירות בחו"ל. בעוד המחלוקת בין יקבי טפרברג ושור נמשכת מזה מספר דורות בשאלה מי היה הראשון שבהם בירושלים – פרץ לשוק הירושלמי, איש העסקים עופר גואטה – וזכה כי תוצר היקב שלו ייקרא "ייני ירושלים". המאבק שלו מול מותג שהתחרה בו על השימוש בשם ירושלים הגיע עד בית המשפט. גואטה, הודות לעובדה שהיקב שלו הוא היחיד שנותר בתחומי העיר, זכה בתווית היוקרתית: "יינות ירושלים: אגודה חקלאית שיתופית".

מטעי יקבי ירושלים בהרי השומרון (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

היקב של גואטה ממוקם באזור עטרות והוא גלגולו של יקב "שמשון", שהוקם על ידי משפחת מנדלסון בתחילת המאה ה-20 בעיר העתיקה. יונה מנדלסון, חסיד חב"ד ומחותן לציפורה מבית יקבי שור, הקים יקב בשם "שמשון". היקב עבר עם קום המדינה לשכונת בית ישראל ובשנת 1976 התמקם במקומו הנוכחי בעטרות. בנו שלמה, נקלע לקשיים כספיים והיקב נמכר ב-2006 לגואטה. בתהליך התחדשות נמרץ, החלפת מערך הבציר והצטיידות בקו מילוי חדש – ובעזרת כישרונותיהם של המנכ"ל ארז וינר והיינן רב המוניטין סם סורוקה – היקב התפתח מייצור של 300 אלף בקבוקים לשנה ל-3.5 מיליון בקבוקים. היקב פרץ לשווקים רבים בעולם: בעיקר לארצות עם ציבור אוונגליסטי גדול כמו ארצות הברית, ברזיל, אוסטרליה, קנדה ומערב אירופה. 70 אחוזים מיינות היקב הם יינות יבשים ואיכותיים ביותר, שזכו במדליות רבות בתחרויות בינלאומיות. מרבית הענבים מגיעים ממטעים מהרי השומרון ליד שילה והרי יהודה. גואטה פתח מרכז מבקרים וטעימות של יינותיו בטחנת הרוח מונטיפיורי. צעד זה אפשר שימוש באיור של הטחנה, שהוקמה בשנת 1857 על ידי משה מונטיפיורי, על גבי תוויות הבקבוקים. מרכז המבקרים של יקבי ירושלים היה לאטרקציה תיירותית. הוקם בו בית קפה עם נוף מרהיב והוצבה עגלת עץ מסוגננת המשמשת כקיוסק – וסמיכותה למבנה, בו נמצאת מרכבתו של השר מונטפיורי מאחורי זכוכית – מושכת זוגות לקיים טרם חתונתם, צילומים במקום.

עופר גואטה בעל יקבי ירושלים במרכז המבקרים בימין משה (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

מרכז הטעימות בטחנת הרוח של מונטפיורי (צילום: ד"ר אדם אקרמן)

בטחנה שחודשה ב-2018 ובתוכה מרכז הטעימות, מוקרן סרטון על מונטפיורי. הסרטון מוקרן גם על בתי "משכנות שאננים", שהוקמו ב-1860 והיו השכונה העברית הראשונה מחוץ לחומות. המבקר במקום מתחבר ליין ולדמותו של משה מונטפיורי. יצוין כי מונטפיורי קרא לשטח שעליו נבנו בתי משכנות שאננים "כרם משה ויהודית מונטפיורי". הוא נודע באהבתו ליין, וצאצאיו שהשתתפו בטקס חידוש הטחנה מצאו תיעוד ביומנו כי שתה מדי יום בקבוק אחד – ואולי זו היתה הסגולה לכך שחי מאה ואחת שנים בבריאות טובה.