"בהדסה נולדתי מחדש": הפצוע הקשה מהפיגוע ברמות הפך למציל חיים

"בהדסה נולדתי מחדש", כך מתאר יהודה נעמד, בן 26, כשהוא מספר על מה גרם לו להתנדב כחובש במד"א: "יום בהיר אחד התנדנדתי בין חיים למוות, ראיתי צוותים שלמים נלחמים על החיים שלי בכל בוקר במשך חודש וחצי. כשהתעוררתי מהניתוח אחרי הדקירה הבנתי שהפציעה היתה קשה מאוד, צוותי מד"א ופרופ' אבי ריבקינד – אז מנהל יחידת הטראומה, יחד עם ד"ר מוחמד פרוג'ה, הצילו לי את החיים. לבית החולים, לצוותים הרפואיים ובטח ובטח למשפחה שלי – היה חלק משמעותי מאוד בהחלמה שלי ובמי שאני היום".

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

בשנת 2011, כשהיה בן 17, נדקר נעמד ידי מחבל סמוך לביתו בשכונת רמות. הוא טופל בשטח על ידי צוותי מד"א בראשות הפראמדיק אהרון אדלר ופונה בדחיפות לבית החולים הדסה עין כרם כשהוא במצב קשה ושוחרר לאחר חודש וחצי של טיפולים וניתוחים. שנה לאחר הפציעה, החליט להחזיר מן הטוב לעולם ולאנשי הרפואה, ולאחר שצפה בסדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "אמבולנס" שם השתתף הפראמדיק אדלר אשר הציל את חייו גמלה בליבו ההחלטה להצטרף לארגון ההצלה הלאומי עבר הכשרה רפואית וכיום הוא חובש נהג אמבולנס במד"א ופוגש את הצוותים הרפואיים שהצילו את חייו בהדסה – הפעם מהכיוון השני, של צוות הרפואה.

"בכל פעם שאני נכנס ליחידת הטראומה בעין כרם, אני מדמיין את עצמי שוכב שם ואומר תודה לאל שאלו האנשים שהייתי תחת הידיים שלהם", מציין נעמד. "בבית החולים חוויתי כאבים, טיפולים שונים ומאתגרים ולמרות זאת היו לי בו המון רגעים טובים, רגעים שבנו אותי, כשממש ראיתי את הרופאים והאחיות עובדים קשה כדי שאחלים והחיבור הזה יחד עם המשפחה שלא עזבה אותי לרגע, הרים אותי על הרגליים".

"אחד האנשים שיישאר בליבי ובלב משפחתי תמיד הוא פרופ' אבי ריבקינד", מוסיף ואומר נעמד, "ראיתי אותו כל יום במשך האשפוז ואני היום יכול לומר שאני חב לו המון. הוא הציל לי את החיים, טיפל בעצם בי ובמשפחה. בגישה שלו, במקצועיות שלו לאורך כל התקופה ובאנרגיות הטובות . אומרים "כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו" אז אבי כבר הציל כמה גלקסיות, הוא אדם שאזכור כל החיים".

פרופ' אבי ריבקינד (צילום: הדסה)

"שנה אחרי הפציעה התחלתי לחשוב איך אני מחזיר לעולם", מספר נעמד, ומוסיף: "איך אני מחזיר לצוותים שטיפלו בי ולחברה והיה לי חלום שליווה אותי מילדות, כמו חלום של כל ילד קטן להיות נהג אמבולנס ולפתע החלטתי להגשים ולהפוך אותו למציאות – עשיתי קורס חובשי רפואת חירום במד"א והתחלתי להתנדב בארגון מיד עם סיום הקורס. ופתאום אני בחלק הקדמי של האמבולנס, ולא בחלק האחורי, יש לי שליטה על החיים שלי ויותר מזה אני אחראי על החיים של מי שנמצא אצלי ברכב. פתאום אני שותף בהצלת חיים, בריפוי ובמתן עזרה ראשונה שקובעת כל כך הרבה להמשך הטיפול. לראות את הצוותים מהצד בבית החולים כשהם עובדים ופועלים למען המטופלים, זה וואוו גדול, ובמשך תקופה ארוכה כשהייתי נכנס ליחידת הטראומה עם פצוע, הייתי מדמיין את עצמי שוכב על המיטה והייתי אומר כל פעם תודה שאלה האנשים שהייתי תחת הידיים שלהם.
לראות את המקצועיות, החתירה למצוינות של הצוותים, ותפעול האירוע במהירות היא דבר מעורר השראה".

רונית נעמד, אמו של יהודה מספרת כי "בשבת אחת דפיקה בדלת, בה סיפרו לי שיהודה נדקר שינתה לנו את החיים. הגישה שלי היא להיות תמיד באנרגיות חיוביות והחלטתי ששום דבר לא יפיל אותנו או ישבור אותנו וכל בוקר מחדש בחרנו בחיים. ידעתי שהוא ינצל בהדסה, והניגוד בין ערבי שדקר את יהודה לבין רופא ערבי שהיה שותף בהצלת חייו היה מדהים ומעורר המון מחשבה על הטוב שישנו. זאת ירושלים. תקופת האשפוז הייתה מאתגרת עם הכאבים והבדיקות, וככל שהוא השתפר התרוממנו. לשמחתנו ולמזלנו תמיד הייתה לנו אוזן קשבת בהדסה, תמיד היה לנו עם מי לדבר, החוויה הייתה טובה למרות הקושי, ויצאנו עם ילד חי בריא ושלם וזה לא מובן מאליו".

"פרופ' אבי ריבקינד ליווה אותנו בכל רגע ורגע במהלך האשפוז והוא נשאר אצלנו תמיד בלב, הוא העביר הכל עם חיוך ואופטימיות רבה ואני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם", אומרת רונית נעמד, "היקום שינה לנו את החיים בדרך הקשה ואנחנו החלטנו לעשות מהלימון לימונדה, היום יהודה חובש ואני מתחילה קורס חובשים בקרוב, זו דרכנו להודות ואנחנו מאושרים מהמקום הזה".

פרופ' ריבקינד לא ישכח אף הוא את הנער הירושלמי שהובהל על ידי מד"א אל מיטת יחידת הטראומה: "יהודה הגיע אלינו במצב מאוד קשה עם דקירות בבטן ובחזה, התחלנו לטפל בו במהירות בחדר הטראומה ומשם הוא הועבר לניתוח דחוף. נער במצב הזה זהו מחזה לא פשוט, ועוד בשבועות ממושכים של החלמה. לראות היום את יהודה ברחבת חדר המיון מעביר פצועים וחולים בתפקידו החדש כחובש במד"א ,זה מאוד מרגש ובכלל, מסלול חיים שבחר מעורר השראה, התפעלות והתפעמות. אני שמח שיש שכר בעמלנו, ושהוא צמח להיות הגבר שהוא היום".