דעה | זהירות משבר לפניך – מנסים למזער נזקים

יש אור בקצה הקורונה. נראה שלמרות חילוקי הדעות ומיליוני סימני השאלה – יש צפי חזרה למגרשים ולאולמות לטובת סיום עונות הכדורגל והכדורסל, בלי קהל אמנם ולא ברור באיזה תנאים, אבל זה נראה קרוב מתמיד.

כמובן ששיקולי החזרה נובעים יותר משנאת המן מאשר אהבת מרדכי. יש פה שיקולים כלכליים וטכניים שחייבים לתת להם מענה, אבל אין ספק שהמניעים פחות חשובים מהמטרה עצמה שהיא חזרה לסוג של שגרה, שגרה חדשה אולי אבל זה עדיף מלא לחזור בכלל.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 16"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

מצד אחד ישנם בעלי הקבוצות, שהמיקום בטבלה בסוף העונה מתורגם לסכום כסף. אם מוסיפים לזה את זכויות השידור – הנה שני דרכים להקל במקצת על הכאב בכיס.

פרמטר אחר שצריך לקחת בחשבון הוא שווי השוק של השחקנים שיורד. מצד אחד זה טוב לבעלים, שיכולים להתאים שכר בהתאם בטענה ראשונה שזו תקופה מיוחדת וכולם נדרשים לקצץ, ובטענה שנייה שהשחקנים לא בכושר ואי אפשר לדעת איזה שחקן תקבל בתמורה לחוזה שהוא קיבל או יקבל.

מצד שני, יש את הלחץ מצד הקבוצות לסיים את העונה כדי לקבוע בצורה ספורטיבית עד כמה שאפשר את האלופה ומחזיקת הגביע. יש לזה השפעה ישירה על העונה הבאה מאחר וההשתתפות במפעלים האירופים שגם הם יחזרו בשלב כזה או אחר תלויה במיקום הקבוצה בסוף העונה ושוב, יש פה לא מעט כסף על הכף.

משה כהן (צילום: פרטי)

לא משנה מאיזה צד הלחץ מגיע, נדרשת פה התגייסות רצינית של כולם ובעיקר של שחקני הקבוצות, שמבינים שחוקי המשחק השתנו וייקח להם הרבה זמן לטפס חזרה לחוזים הנוצצים שהם זוכרים. שווי השוק של השחקנים נמצא בצניחה חופשית מתחילת המגפה, ושחקן שלא יבין את המצב ימצא את עצמו מהר מאוד נשאר בלי חוזה כלל.

גם לקהל האוהדים יהיה חלק גדול בהתאוששות. אנחנו שומעים כבר עכשיו על עצומות שרצות בקרב חלק מאוהדי הקבוצות הקוראות לוויתור על החזר תשלום עבור המנויים שנרכשו בתחילת העונה, מדובר בצעד מבורך אבל לא מספיק.

האוהדים צריכים להתגייס ולרכוש מעכשיו מנויים לעונה הבאה. זו לא רק הבעת אמון בקבוצה, זה לא רק מתן גב ומוטיבציה לבעלי הקבוצות, מדובר בהבעת אמון בענף, יש פה הצהרה של הקהל שאומר אנחנו פה, נעבור ביחד את המשבר ואף נצא ממנו מחוזקים.

בדיוק כמו השחקנים, הקהל צריך להבין שגם הוא צריך להתגייס ולספוג חלק מההפסדים הכלכליים. הוא צריך להיות מוכן להעלאת מחירי המנויים והכרטיסים, גם בעבור תמורה פחות סקסית משהוא מצפה.

אם בימים שבשגרה מחירי המנויים והכרטיסים היו נגזרת של אטרקטיביות והצלחת הקבוצה, בימים של אחרי הקורונה, המחירים יקבעו לפי גודל ההפסד של בעלי הקבוצות והצורך הכלכלי של הקבוצה כדי לשוב ולעמוד על הרגליים (תרתי משמע) ועד לחזרה לשגרה הישנה, זו שהמגפה הזכירה לנו שאנחנו כל כך אוהבים לאהוב.

בשורה התחתונה, המוצר הספורטיבי הישראלי הוא מצרך נדיר, אין לו שווי שוק ברור, אין לו קנה מידה, אין לו ערך ברור, הוא קפריזי ותלוי תקופה, אבל הוא שלנו.

אז או שכולם ייכנסו תחת הכדור או שנמשיך לראות כדורגל מהליגה הלטבית בשידורים חוזרים.