דעה | כבר לא חיים משבת לשבת: החיים בלי בית"ר משעממים

מגיל 8, אז לקח אותי אבי לראשונה למגרש הכדורגל, אני חי משבת לשבת. בשנים האחרונות השבת עברה לראשון-שני, ליגת האלופות הפכה לז׳אנר סרטי המתח האהוב עליי, ואפילו בנטפליקס קטגוריית סרטי הספורט היא אחת הפופולריות בבית.

התחושה בעשור האחרון היא שהכדורגל עלה מדרגה, כאילו השחקנים (לפחות ברמה הבינלאומית) הבינו שהם צריכים לספק את הסחורה, וההוכחה היא כמות המשחקים המדהימים שזכינו לראות – ה-1:6 האדיר של ברצלונה נגד פ.ס.ז', המהפך של טוטנהאם באמסטרדם (2:3), והתבוסות של ברצלונה בליברפול (4:0) ורומא (3:0) – הם רק דוגמאות מעטות מהעונג הצרוף שזכינו לחוות.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 14"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

הכדורגל מספק את הסחורה מכל פינה בתבל עם דרמות מטורפות ומאבקים צמודים, אבל מאז מתמיד, הבסיס, העוגן, היה המשחק הבא של בית״ר.

איכשהו, התקופות היפות בחיי זכורות גם כשנים שבהן בית״ר לקחה אליפויות. אבל גם כשנלחמה בתחתית, היתה מטרה, היתה תכלית. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מדכאת ברמה הלאומית והאישית, והזיכרונות שמציפים אותי עכשיו רק גורמים לי להתגעגע יותר ויותר. געגועים לשגרה שלנו, שגרה של צפייה בשניים-שלושה משחקי כדורגל בשבוע, לליגת העל הקטנה והתנועה שלנו, שכמה שירדנו עליה – עכשיו אנחנו כל כך מעריכים, לליגות האירופאיות השונות – שאף פעם לא גרמו לי להרגיש שבזבזתי את הזמן כשצפיתי בהן, ולכוכבים הכי גדולים בעולם – שבמקום לנצוץ על המגרש, נאלצים לשלוח ולעדכן בסרטוני קורונה מהבתים.

מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)

אני מחכה בקוצר רוח שכל זה ייגמר, ליום שבו נחזור למדורי הספורט, ולא נעצור במדורי החדשות. שבמקום להיכנס במתח ולבדוק כמה חולים/מתים יש היום, נבדוק האם בית״ר החתימה שחקן חדש, מי כשיר למשחק הקרוב, ואיזה ציון קיבל עידן ורד.

לאנשים הרגילים, אלה שלא אוהבים כדורגל, התקופה הזו קשה ומאתגרת. לנו, חולי הספורט – היא קשה שבעתיים. אנחנו, שרגילים לחיות על הקצה, ניזונים מהפסגות, מתמלאים מהשיאים, קמים מגדולי המשברים, נאלצים להסתפק בימים אלה בחיים חסרי תכלית, ימים שאין דומה להם. הרי שגם בפגרות, בקייצים, התעסקנו בחישובים, מלפפונים, ולא איבדנו תחושת זמן בציפייה שמשהו יקרה.

אני מתגעגע לעיתון הספורט של ימי ראשון, לשבת של כדורגל, לתוכניות סיכום המחזור בטלוויזיה, ובעיקר לגולים.

מה אנחנו בסך הכל רוצים? שער אחד לחיבורים בדקה ה-90, שיגאל את כולנו מייסורינו, שיחדש את העולם, את המשחק, שנעצר לנו פתאום וללא התראה מוקדמת.

עד הבית: זירת המשלוחים והאספקה של ירושלים