דעה | הגעגוע ששורף לי את הלב: ארבעה סופי שבוע בלי בית"ר זה הרבה יותר מדי

השבוע אנחנו נכנסים לשבוע הרביעי בלי כדורגל. מה שמעסיק את הישראלי הממוצע במשך היום הוא משבר הקורונה, שממשיך לגבות אנשים יקרים. ואני? אם בהתחלה הייתי צמוד לחדשות, הרי שכבר ימים לא מעטים אני מנסה להתנתק מחרדות הקיום ולמצוא מקום מפלט. בהתחלה זה היה עם ערוץ הגולד, ובשבועיים האחרונים עברתי לסלון של אייל (גולן), להתרפק יחד איתו ועם האורחים שמגיעים אליו ולהתנתק מההמולה והלחץ של הקורונה.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 14"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

בחלק מהשירים הרפרטואריים המלאים של הזמיר התימני, יש הרבה שירי אהבה וגעגועים שאותי אישית מלווים לעולם הכדורגל, הרי לא סתם אומרים תמיד שכדורגל הולך עם שירה. בספרד זה אנריקה איגלסיאס, באנגליה זה היה עם והביטלס ובישראל זה ביחד עם זוהר ארגוב ואייל גולן.

"הגעגוע זה ששורף לי את הלב", זה לא עוד שיר על אהבה נכזבת וגעגועים לבת זוג, אלא על אהבה נכזבת של אוהד וכדורגל. אהבה שמגיפה ארורה לקחה לו חלק נכבד מהחיים, מקום שכולנו היינו בורחים ממנו כדי להוציא את המתח והעצבים שעוטפים את חיינו, ואולי המקום היחידי בעולם שבו אדם יכול להתנהג כפי שהוא ולא להתחפש.

גיא אדרי (צילום: פרטי)

השבוע עלה עוד אחד מאתגרי הקורונה – אוהדים התבקשו לבחור את המשחק האהוב עליהם או את השער האהוב עליהם. בקבוצת 'זר לא יבין זאת', העמוד הכי גדול של אוהדי בית"ר בפייסבוק, העלו כמה שאלות משלהם – השחקן שהוא הבלוף של כל הזמנים, הזר הטוב ביותר והמשחק הכי טוב שהיה לקבוצה. מה שהגעגועים לקבוצה עושים לאוהדים? הם מתרפקים על העבר, מנסים בכל דרך להישאר שפויים.

שנים שלא הייתי במשחק ליגה כאוהד מן המניין ביציע המזרחי. כבר כמה שנים שאני יושב ביציע העיתונאים, ולהגיד לכם את האמת לפעמים בא לי לשבור שולחנות אבל שומרים על איפוק כחלק מהתפקיד.

המשחק האחרון שבו ישבתי ביציע כאוהד היה בניצחון 1:2 מול אתלטיקו מדריד, שהראה כמה כוח יש למועדון העצום הזה מבחינת קהל. מה שמוכיח שהקהל של בית"ר לא רוצה תארים, הוא רוצה שואו, הוא רוצה קבוצה מלהיבה שרוקדת על המגרש, כפי שהיה בתקופה של אלי כהן השריף, כשהקבוצה דרסה כמעט כל מה שזז בחצי תקציב ועם שחקני נשמה שנולדו בבית וגן ועם חיזוק מרשים בצוות הזרים. אני מתגעגע לתאקלים, להנעת הכדור המהירה לעקבים לשאגות הקהל, לעצבים שעולים בגוף אחרי כל איבוד או אחרי החמצה מזעזעת. אני מתגעגע לקום בבוקר כשאני יודע שיש בערב משחק והפרפרים עולים.

ואיך שרו פרץ את גולן בסלון "מתגעגע לימים טובים, לשעות קטנות שנעלמו…".

• עד הבית: זירת המשלוחים והאספקה של ירושלים