סיפור קצר לשבת | ימי הבידוד הרעים של עורך הדין הירושלמי

עו"ד יונתן אדרת תיעב כל שינוי בסדר יומו. עתה ישב בחדר העבודה שלו ברחוב נרקיס, וקונן על מר גורלו. מגפת הקורונה הרגיזה אותו, כאילו היתה מכוונת נגדו בלבד. כמה תיקים חיכו לו בבית משפט המחוזי הסגור, והוא קיווה לעשות מהם כסף רב. בינתיים הוא נשם ונשף בחוסר סבלנות וגרם לאשתו טניה לעצור את נשימתה שמא תרגיז אותו עוד יותר. על אף שהיה ליכודניק, הוא קילל את כל קברניטי המדינה ולא פסח אפילו על ביבי נתניהו. הוא ידע שכמעט כל אזרחי המדינה שבויים באותה צרה, אבל זה לא ניחם אותו בכלל.

הבידוד שנכפה עליו אחרי שחזר מנסיעת עסקים בספרד ממש הטריף עליו את דעתו. לא רק העסקים סובלים אלא גם הקשר עם חברתו מיטל. הוא היה רגיל לבקר אותה לפחות פעמיים בשבוע ולהתענג על חברתה. היא היתה רווקה בת 33, וממש מאוהבת באדרת. זה החמיא לו מאוד. הוא היה מאוהב באהבתה אליו ובאמצעותה חווה את יופי תוארו, שאולי לא היה ממש קיים בעיניים בלתי משוחדות. אדרת לא ממש האמין בסכנת הקורונה, סבר שמדובר בהיסטריה המונית שלובתה על ידי השליטים. אבל שותפו במדריד היה חולה אנושות ואדרת קצת נבהל.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 13"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אדרת לא לקה במחלה, אבל הפחד כמעט שיתק אותו. טניה ידעה על מיטל מחיטוטיה בניירותיו של בעלה. נסיעותיו הרבות לחו"ל אפשרו לה יד חופשית והיא פיתחה חוש בלשי יותר מהבלשים הפרטיים בסרטים. היא החליטה להשלים עם המצב. לדעתה היא היתה אישה טובה ומושכת ומישהי מהצד איננה שווה את המאמצים ושיברון הלב הכרוכים בעימותים מיותרים. למען האמת, היא חששה מאוד מבעלה הרגזן ונטייתו לסצנות ארוכות, מלוות בהאשמות ורחמים עצמיים. אדרת אוהב רק את אדרת, היא סיפרה לחברתה הטובה ג'ני על כל מעלליו של עורך הדין המכובד ושמעה ממנה עצות שלא העלו ולא הורידו.

אחרי שמשבר הקורונה הפך לעובדת חיים, אדרת נהג להסתגר בחדר העבודה שלו ולדבר בטלפון עם מיטל. טניה הסתפקה בג'ני הלבבית והאמפתית. ג'ני הבינה שטניה איננה חוששת ממעשי אלימות אמיתיים של בעלה. הוא אמנם הפך את שולחן האוכל שלהם, אבל טניה הגנה עליו וטענה שהוא שרוי במתח גדול בשל אובדן ההכנסות שלו. ביום הרביעי לבידוד הוא נכנס למכוניתו מבלי לומר מלה, ונסע למיטל. הוא בילה אצלה נפלא, לא שמע שום האשמות ושום קינות. הניתוק החלקי ביניהם הוא force major, כך אמרה מיטל וחייכה. אדרת היה אסיר תודה, וחיבתו כלפיה העצימה במידה ידועה. כאשר חזר לביתו בשעת ערב מוקדמת, טניה כבר כיבתה את הטלוויזיה והלכה לישון. אדרת צפה בכמה סדרות, שאותן הוקיע בעבר כ"טיפשיות" וחשב על מיטל. הוא ידע שטניה היא הרבה יותר חכמה ורחבת אופקים ממיטל, אבל למעשה התגעגע לסטטוס קוו ששרר לפני הקורונה, שאפשר לו לשכב עם שתיהן כאוות נפשו.

חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)

בהדרגה קלט אדרת, שמשבר הקורונה יימשך זמן רב, ושיהיה עליו להסכין עם תוצאותיו. מישהו בטלוויזיה טען שיש למשבר גם היבט שוויוני ואפילו סבר שאנחנו הולכים לקראת חברה שתצמצם מאוד את הפערים הכלכליים. אדרת כמעט ושבר את המקלט "הם שולפים את הסוציאליזם החלוד שלהם מהמרתפים" צעק בחלל הסלון, אבל לא החריד את טניה משנתה. אשתו לא היתה מוכנה לשמוע הטפות כלשהן, פוליטיות או אחרות. "שיזיין את המוח למיטל" אמרה לג'ני והתעלפה מצחוק מהשנינות של עצמה. ההערצה הישנה שלה לבעלה התחלפה לסוג של שאט נפש. ג'ני חייכה לעצמה: טניה מתנהלת יפה דווקא, אמרה לעצמה. הקורונה לא הפחידה אותן כלל. לא את טניה וגם לא את ג'ני.

אדרת התקשה לקבל את השינוי בשגרת יומו. בדרך כלל היה לבוש הדר כשקם בבוקר, לבש חולצה לבנה בוהקת ומגוהצת וגם עניבה תואמת עתה התחיל להזניח קצת את עצמו. הוא התחיל ללבוש חולצות בית ללא צווארון, לא התגלח כמעט וגם המקלחות המפורסמת שלו, שארכו תמיד יותר משעה, התמעטו והלכו. טניה זרקה אותו מחדר השינה שלהם והתלוננה על הריח שנדף ממנו. הוא לא מחה. גם לו רווח כשישן בחדר העבודה שלו. בהדרגה נוצרה שיגרה חדשה בבית: שרר ביניהם "חושך לבן" כפי שקרה לזה המשורר דויד אבידן. כיוון שעורך הדין קרא רק ספרים מקצועיים מאז שעבר את מבחני לשכת עורכי הדין, הוא היסס לפני שהתקרב לארון הספרים. הוא שלף משם את "המרד על הקיין" של הרמן ווק וספג את עושר האירועים בהנאה רבה. אדרת השתלט על ארון הספרים של אשתו, ובלע בחודש אחד יותר מעשרים ספרים. משהו קורה לי, אמר לעצמו, אני לא דומה לעצמי, לא חיצונית ולא פנימית. ברדיו ובטלוויזיה לא הפסיקו לטרטר על הקורונה. אדרת העדיף להדחיק. הוא היה קורבן ברור של המחלה, על אף שנשאר בריא.

• ההנחיות החדשות של משרד הבריאות: אסור ללכת לקניונים ולפארקים
• חשיפת "כל העיר": בחצר האחורית של ירושלים לא חוששים להידבק ולהדביק; צפו בתיעוד מהחתונה החרדית

בבוקר אחד חשב שהגיע הזמן להתעשת. הוא התקלח, התגלח, שתה קפה במטבח וכאשר טניה הפציעה משנתה ממיטתה הוא אפילו חייך אליה ודיבר איתה על הספרים שקרא. היא הכירה את כולם, בולמוס הספרים של בעלה שימח אותה מאוד. "אתה כל כך יפה אחרי המקלחת והתגלחת" אמרה לו והרגש שניסר בקולה הזכיר לו ימים אחרים. הוא חיבק אותה והיא הובילה אותו למיטת כלולותיהם. מיטל הפכה לזיכרון מעורפל. הקורונה הרגה כמה אנשים שהיו מוכרים לעורך הדין אבל לא לאשתו. הוא לא התאבל על אף אחד. לכל היותר הפסיד איזה לקוח. ממילא לא יוכל לעבוד בעתיד שנראה לעין.

אדרת יצא אל הרחוב בפעם הראשונה מזה זמן רב. להפתעתו הסתובבו כמה ירושלמים מנוסים ברחוב אוסישקין וכאשר הלך ברחוב נרקיס גילה שהקיוסק של טוביה עדיין פתוח. בתוך הקיוסק מצא אדרת שהחצר האחורית הנחמדה פועלת כרגיל. הוא התיישב באנחת רווחה ליד שולחן הפורמייקה הסדוק, ושתה קפה בכוס זכוכית גדולה. טוביה הגיש לו עוגה ביתית נהדרת שאשתו מירה אפתה. אדרת חווה תחושה של אושר אמיתי. הוא ישב שם יותר משעה, שתה ארבע כוסות קפה והשאיר תשר ענק. בפעם הראשונה מזה שנים רווה נחת מעצם אנושיותו, שאותה נטה לשכוח בימי תפארתו המדומה.

כשיצא מהקיוסק אספה אותו ניידת בריאות חדשה למראה. הוא ננזף בשל עצם העובדה שיצא מביתו. הקורונה נמצאת בכל מקום, שינן באוזניו אחד החובשים. אדרת קיבל על עצמו את הדין ויצא מהרכב ישר אל זרועותיה הפשוטות של טניה.