כמו מתוך סרט מתח, הסיפור נפתח במציאת קופסת פח ישנה ממלחמת העולם השנייה, הסתתרו במשך 69 שנים מכתבים בפולנית וצילומים ישנים, התיעוד הבלעדי הקשור למרד גטו וורשה, ע"פ פרופ' ישראל גוטמן. צפו ביוטיוב.
עפר אלוני, סופר, יוצר רב תחומי ומפיק, סייע לאביו לעבור דירה לאחר פטירת אמו מצא בין הזיכרונות בבוידם את קופסת הפח שהכילה מכתבים שנכתבו בידי דודתו אל אמו רות שעלתה ארצה, ובה פיסת היסטוריה על האמת מאחורי מרד גטו ורשה, מי יזם את המרד ולמה סיפורו צונזר?
"דודתי רחל לאה זילברברג כונתה בפי חבריה שרנקה, כלומר עפרה בפולנית" מספר עפר "שרנקה נולדה ב-1920, הייתה תלמידה מצטיינת ופעילה בתנועת הנוער. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבושה של ורשה, ברחו דודתי ואמי רות לליטא שהייתה בשליטת ברית המועצות (מתוך הספר "חורבן ומרד של יהודי ורשה" משנת 1946 של מלך ניישטט, עמ' 294).
האחיות הגיעו לווילנה עם חברו הטוב ביותר של מרדכי אנילביץ' – משה קופיטו שלימים הפך לבעלה של שרנקה ואבי ביתה מאיה". עפר ממשיך ומספר "ב-22 ביוני 1941 החל מבצע ברברוסה וגרמניה הנאצית פלשה לוילנה. תוך זמן קצר ווילנה נכבשה כשקהילת היהודים כללה בתוכה מנהיגי קהילות רבים שברחו לאחר כיבוש מערב פולין, חלקם המשיכו בבריחה מערבה ואף הגיעו לסין, אך שרנקה ובעלה משה נשארו עם ביתם מאיה בעיר. מסע הרצח של יהודי העיר היה רק עניין של זמן וביערות פונאר נורו למוות כל יהדות וילנה. ניצולים שנותרו בחיים חזרו לווילנה וסיפרו ליהודים שבינתיים רוכזו בגטו, על הטבח בבורות ביערות פונאר".
"משה קופיטו, בעלה של שרנקה, נהרג בזמן שיצא להשיג חלב למאיה שנולדה ב- 20/2/41 "ממשיך עפר ומספר "שרנקה נאלצה להתחבא במנזר יחד עם אבא קובנר אימו ועוד כ-15 חברים ומאז נעלמו עקבותיה של מאיה".
שרנקה מעוררת מרד גטו וורשה (עיצוב: עפר אלוני)
"בזמן ששהתה במנזר (ע"פ סיפורה של פרופ' דינה פורת "מעבר לגשמי", עמ' 51), עלה הרעיון מרד הנעורים, אבא קובנר שרנקה והחברים, הבינו שלא מדובר במעשה נקודתי אלא בתוכנית שיטתית של רצח כלל היהודים הנמצאים תחת הכיבוש הגרמני. עוד הבינו כי עליהם לשלוח שליחים לקהילות היהודיות על מנת לספר את האמת המרה ולקרוא להם להתגונן". עפר מצטט מסיפרה על חייקה גרוסמן שימשה לימים כח"כ "את שרנקה היה עלי להעביר מוילנה לוארשה" ("אנשי המחתרת" עמ' 120 שנת ההוצאה 1950).
על חייקה הוטלה המשימה להבריח את שרנקה לוורשה עם שתי משימות על:
1. לספר על רצח כל יהדות וילנה.
2. לעורר את המרד האזרחי הראשון בעולם כנגד הנאצים".
"בינואר 1942 שרנקה מסרה ובהשאלה עקדה, את מאיה וחזרה למען הכלל לגטו וורשה, הילדה בת השנה נמסרה לרופאה קומוניסטית בבית לילדים עזובים, תחת שם בדוי – ידוויגה סוגאק" מספר עפר.
עקבותיה של הילדה נעלמו ללא זכר. שרנקה עשתה זאת כדי להיכנס מבחירה לגטו, עם שתי בשורות מצמררות שקבעו את גורלו של הגטו ובכך עשו היסטוריה, שמעצבת עד היום את דרכנו הדמוקרטית: האחת, תגובה חיה ועוצמתית על מעשה הרצח השיטתי שבו פתחו הנאצים בווילנה. השנייה, פועל יוצא מכך, הבחירה – "החלטנו למרוד". ע"פ סיפרה של ויטיס שומרון הכותבת על כך בספרה "נעורים באש" (שנת הוצאה 2002 עמ' 74)
פרופ' ישראל גוטמן ועפר אלוני ביום השואה והגבורה בכנסת (צילום: פרטי)
ע"פ סיפרה של ויטיס שומרון הכותבת על כך בספרה "נעורים באש" (שנת הוצאה 2002 עמ' 74) "יום אחד נקראנו לאסיפת הגדוד, לפגישה עם השליחה שרנקה שהגיעה מגטו וילנה. אני חושבת ששמה היה שרנקה, כולנו ישבנו על הרצפה ולפנינו אישה צעירה, כבת עשרים ושתיים, שבשערותיה זרקה פס של שיבה. באור הדמדומים נראתה יפה ואצילה, ובעיניה מבט כבוי". עפר ממשיך ומספר על עדותה של ויטיס שומרון בספרה "באתי לספר לכם ולהזהיר אתכם. יש לנו ידיעות בטוחות על חיסול גטאות בכל מזרח פולין, באוקראינה ובליטא. אנחנו החלטנו להתגונן, הנוער שנותר בגטו החליט לא ללכת כצאן לטבח. מחציתנו יישארו בגטו, והשאר ינסו לפרוץ אל הפרטיזנים". את השיא של נאומה ניתן לגלות בטקסט הבא: "הכרוז קורא להתנגדות מזוינת נגד הנאצים: לא נלך כצאן לטבח! החלטנו שכאשר יבוא עלינו הקץ, לא נמות בלי להתגונן. ואם יחסר הנשק, נירק להם בפרצוף; לפחות נראה להם את הבוז שאנו רוחשים להם, וכך ניפול. אבל מעשינו לא יישכחו". "איזה גבר עם קעקועים וכו'" היה מקריב את ילדו ואת חייו למען הקהילה בוורשה?", שואל עפר.
המסע אושוויץ בצבע עברית (עיצוב: עפר אלוני)
"חלקה המכריע והחשוב של שרנקה בתנועת המרד, תועד ע"י פגישותיו של עפר עם פרופ' ישראל גוטמן, עליזה ויטיס שומרון ופרופ' מתיתיהו מינץ (צפו ביו טיוב "פרופ' מתתיהו מינץ, על חלקה החשוב ביותר של שרנקה במרד גטו וורשה"). שהיו שם וכן נכתב גם בספר "חורבן ומרד של יהודי ורשה" (משנת 1946 של מלך ניישטט, עמ' 294) ובהרחבה בספרו של משה דומב ("שמלצובניק") שהיה בגדוד של אנילביץ' ושרנקה".
משה דומב מספר "שרנקה הטיחה בפני חבריה ובעיקר בפני אנילביץ' "במה אתם עוסקים, מה קורה אתכם? אתם שרויים בעולם של דמיונות? העם מושמד והולך ואתם משחקים במשחקי נדמה לי, מסיחים דעתכם מהמציאות? כלפי אנילביץ' התפרצה וצעקה שרנקה כי הוא מרדים את הנוער ומונע ממנו לראות את המציאות ובסופו של דבר יובל כצאן לטבח יחד עם היהודים המשלים עצמם ש'לנו זה לא יקרה'". לימים מספר דומב כי אנילביץ' התוודה ואמר "כנראה שהצדק אתך, בזבזנו זמן יקר ומי יודע אם לא איחרנו את המועד! נסחפנו אחרי דעותיהם של בעלי אוטוריטה ומנהיגים עלובי נפש".
מימין מרדכי אנילביץ' ושרנקה (יושבת) היחידים שהשתתפו במרד בצילום זה התמונה צולמה ב1937 והייתה ההשראה לפסל של רפופורט "בדמי חיי" (צילום: פרטי)
הגרמנים הופתעו מההתנגדות הלוחמים ותושבי הגטו שהתבצרו בבונקרים ובמקומות מחבוא שונים.
שרנקה "נפלה ונישקה בידה" ("ספר הפרטיזנים היהודיים" עמ' 707 שנת ההוצאה 1959) – ביטוי נדיר בשואה ועוד ביחס לאישה, בבונקר המפקדה ברחוב מילא 18 וורשה, ששם חקוק שמה כחלק מ-51 שמות המורדים.
פסל האנדרטה "בדמי חיי"
ב-1948 כמה חודשים לפני קום המדינה, נחנכה במרכז הגטו היהודי העתיק בורשה הפסל המפורסם בעולם (ראו בצילום למעלה) "בדמי חיי", שיצר הפסל נתן רפפורט מצילום שנתנה לו אמו של עפר, רות אלוני.
הפסל נחקק מאבן שחורה שנועדה ע"י היטלר לשער הניצחון של גרמניה, בחזית הפסל מפוסלים שבע דמויות הפורצות מתוך האש, האמצעי הוא אנילביץ', ובראש הפסל ישנה דמות אישה המניפה בידה כלפי מעלה תינוקת.
אביו של עפר סיפר לו שרות אימו העבירה עותק של התמונה שנמצאה בקופסת הפח האמורה, בה מצולמים מרדכי אנילביץ', שרנקה, צבי בראון, משה דומב ואביבה. "זאת אחת התמונות הנדירות של אנילביץ' והמקור נמצא בתיבת מתכת", מספר עפר "התמונה צולמה ע"י אמי רות בל"ג בעומר. עצם פיסולה של דודתי באנדרטה מפורסמת זו, היא עוד הוכחה לחלקה המשמעותי של דודתי במרד, וכמו במחזות האבסורד שרנקה מחד צונזרה כ-70 שנה ומאידך היא נמצאה בראש הפסל המפורסם בעולם, שראשי ונשיאי העולם מבקרים בו חדשות לבקרים, אך לא מודעים לדמויות החקוקות בו".
במפגש "מעבר לחשכה" שהתקיים בקיבוץ העוגן בשנת 1973, לציון 30 שנה למרד הגטאות, הוקיע אבא קובנר את המנהיגות הוותיקה של השומר הצעיר ושל התנועה הציונית בכלל, שנעלמה מפולין ומווילנה עם פרוץ המלחמה והשאירו שלושה מיליון יהודים ללא הנהגה ואל מול מעגל האש נשארו רק הצעירים, תוך כדי צינזורם בהיסטוריה (מתוך סיפרה של פרופ' דינה פורת "מעבר לגשמי").
הקונספט של הקמפיין הדינמי – המרד בצלב הקרס (עיצוב ואיור: עפר אלוני)
"אני קרוי על שמה של דודתי – מעוררת ומורדת גטו וורשה וזאת שליחותי", קובע נחרצות עפר "המסקנות המתבקשת מסיפור המרד:
א. תמיד זאת אישה, גם המורדות הראשונות בפרעה היו המיילדות העבריות ואם היינו מודעים לעובדה היסטורית זאת היחס לנשים היה שונה.
ב. הפגם של הכרת הטוב מכה את החברה שלנו בצורות שונות ומשונות.
ג. עלינו ללמוד מסיפור המרד על המרד של אנשי הלב באנשי השכל – הנאצים ולכן מרד גטו וורשה היה המרד האזרחי הראשון בעולם (למרות שהנאצים כבשו ארצות רבות) כי הוא נבע מהמוסר היהודי שתמציתו – החיבור בלב ולא בשכל – האינטרס הצר. קונפליקט זה, בין הלב לשכל מלווה אותנו בחיי השעה ובא לידי ביטוי גם בסיפור של יעקב איש הלב ללבן בסיפורה של רחל בנקודת המפגש שבין יעקב המייצג את תום הלב כנגד לבן הארמי המייצג את אנשי השכל (הקומבינה)".
עפר אלוני, סופר, יוצר רב תחומי ומפיק (צילום: פרטי)
איך אפשר לעזור לך?
"במהלך השנים, הוצאתי אנרגיות וכספים רבים על מנת להאיר את הסיפור בד בבד עם החיפוש אחר מאיה ואני רק בתחילת דרכי" אומר עפר "אני מחפש משקיעים בעלי לב ואמצעים, לספר וסרט הרוצים לפתוח מקום תחת השם "הסודות של שרנקה" בניו יורק, שהרי מרד גטו וורשה היה ההשראה, לדמוקרטיה העכשוית, למרטין לותר קינג ולמרד הנעורים "צפו ביוטיוב פרופ' אייל נווה: מרד גטו וורשה — ההשראה למרטין לותר קינג, מרד הנעורים, וודסטוק ופינק פלוייד".
חזית המיני מוזיאון שואה או תקווה (צילום: פרטי)
בניו יורק ישנה מודעות לנושא וכן מצבה על המרד ולכן המוזיאון שלנו "יתחרה" בבית אנה פרנק – המוזיאון מספר אחד באמסטרדם ושההכנסות מהמרכז יאפשרו למצוא את מאיה וכן לעורר את המושג הכרת הטוב לנשים שנטלו חלק חשוב במרד, אני סבור שבדרך הזו אפשר יהיה לעשות צדק היסטורי עם דודתי וחבריה ולהעלות על הנס את סיפור מרד גטו ורשה".
עוד ממשיך עפר ומספר "בירושלים ברח' שד' הרצל 120 בבית הכרם, הקמנו "מיני מוזיאון שואה או תקוה" ובו אנחנו מקיימים אירועים והרצאות, המוזיאון מתחלק לארבעה פרקים: א. הבנת הנמצא – על הפילוסופיה של החיים, הקונפילקט שבין האישי לחברתי וקיצור תולדות התנועה ב. חדר בריחה או גטו בריחה ג. המרד- התיעוד הבלעדי על מרד גטו ורשה, הכולל מכתבים, ספרים, עדויות בסרטים וציורים ד. תקווה- כי אדם בלי תקווה נחשב למת (בכל השפות בעולם) אך מה זאת תקווה?
איפה הילדה? סיפור אמיתי (עיצוב: עפר אלוני)
ביום שלישי בתאריך ה-21.1.20 בשעה 19:30 נערכה הרצאה על החילוק הפילוסופי והגרפי בין מגן דוד לצלב הקרס וכן "קמפיין דינמי – המרד בצלב הקרס עם קו אל התקווה", במקביל תערך מכירה פומבית של הציור "אושוויץ בצבע" שההכנסות מיועדים למציאת מאיה, בת המורדים, במידה והציור לא יימכר במחיר סביר, תערך מכירה פומבית נוספת ביום שלישי ה—28 בינואר 2020, הכניסה ללא תשלום.
ה"מיני מוזיאון שואה או תקווה"
פתוח בין הימים א'-ה' בתיאום טלפוני מראש, בנוסף ניתן להזמין גם הרצאות בנושא
טלפון נייד: 050-2578313
שד' הרצל 120 ב', בית הכרם, ירושלים, קומת קרקע (בתחנת הרכבת לפני יד ושם)
אימייל: [email protected]
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
דויד
סיפור מצמרר, מעניין איפה מאיה?