דעה | הם מפחדים – בקטמון חוששים מההזדמנות שנפתחה להיאבק על העלייה

בסתר ליבם מקווים ראשי קטמון, אוהדיה ושחקניה להגיע למצב עלייה במחזורי הסיום, אבל מאז החזרה מהפגרה, ונכון לנקודת הזמן הנוכחית, אי היציבות ששוררת על קבוצתו של זיו אריה לא מנבאת טובות על כך שקטמון תהיה שם.

אבל מה אומרת נקודת הזמן הנוכחית? האמת, במונחי הליגה הלאומית זה לא אומר הרבה ומספיק לראות את מה שקורה בליגה המטורפת הזו בשבועיים האחרונים עם פיטוריהם של עופר טסלפפה מראשון לציון ושל ניר ברקוביץ מהפועל אום אל פאחם. מה שנכון למחזור הנכון, בוודאי לא נכון למחזור הבא וגם לא לעתיד, וזו ליגה שקשה מאוד לצפות בה מה יתרחש. אבל בתהליכים ארוכי טווח אפשר כן לזהות מגמות – והמגמות המסתמנות הן שקטמון כנראה לא תעלה ועוד יותר מכך – שהיא לא ממש "בקטע" של לעלות. זאת אומרת, אולי במועדון כן חושבים על זה, אבל בוודאי שאף אחד לא מוכן לדבר על זה או להראות את זה בפומבי. כנראה המונח "לבוא קטנים ולצאת גדולים", תפס שם חזק. בכל זאת הורידו ציפיות, תקציב, קבוצה צעירה. ומה עם ההזדמנות שנפתחה? אז נפתחה.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת9"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

רק לשם המחשה – בעירוני ראשון לציון של עמוס לוזון, רוצים גם רוצים לעלות ליגה ואם אני צריך להמר, הם יהיו שם על קו הסיום. לוזון, כאמור, פיטר את טסלפפה ועם פתיחת חלון ההעברות השבוע כנראה שהוא גם יעשה מקצה שיפורים בסגל שגם כך מרשים שלו. הרעב הזה של לוזון אמור להספיק.

גם באום אל פאחם מבינים שיש הזדמנות ולכן נפרדו מברקוביץ למרות ההישג הענק בגביע המדינה. בקטמון, מנגד, אין מספיק "רוע", לא על הקווים, לא על המגרש וגם לא בצד המקצועי. אני לא יודע אם באמת היתה התפוצצות של מישהו מהצוות המקצועי/הנהלה על השחקנים בעקבות התצוגה המבישה שלהם מול הפועל רמת גן ביום שישי האחרון, וממה שהבנתי לא ממש היתה כזאת. זו התנהלות שמזכירה יותר קבוצת מרכז טבלה חביבה, שמסתפקת במה שיש ולא מעבר וחבל. לקטמון יש קבוצה מאוד מוכשרת, ובמקום לנצל את הסיטואציה ואת המשברון אצל היריבה מעיר היין, בועטים חזק, אבל ממש חזק, בדלי.

נועם שרפלר (צילום: פרטי)

אם ניכנס לרגע לצד המקצועי, הוויתור של אריה בשישי שעבר על אבי מלכה נראה מיותר, כי מרכז ההגנה של קטמון מול הפועל רמת גן היה מחפיר. אחרי המחמאות שניתנו כאן על ההגנה המשובחת בהיעדר התקפה קטלנית, חובה לבקר את תפקוד ההגנה במשחק האחרון.

ביום שני הקרוב (13.1) תארח קטמון את בית"ר תל אביב בת ים, שבמקום הרביעי. לשחקניו של זיו אריה אסור להפסיד את המשחק הזה, וכמובן שצריך לקוות שהמשברון של ראשון לציון יתפתח למשבר של ממש כדי שאפשר יהיה להמשיך ולחלום (בשקט כמובן).

ושאלה לסיום – אוהדי קטמון היקרים, על מה בדיוק אתם מוחאים כפיים לשחקנים שלכם בסיום המשחק אחרי תצוגת נפל שכזו? עם כל האהבה שלכם לקבוצה, מה יש להריע לשחקנים אחרי שהם לא מופיעים למשחק? אני יכול להבין את התזה שגורסת שאסור לשרוק בוז או לקלל את השחקנים שלך – אבל את התופעה הזו של העידוד גם אחרי מפלות כבדות אני מתקשה וכנראה שלעולם אתקשה להבין.