ניצחון על הפועל באר שבע, זוכרים איך זה מרגיש? מאז אפריל 2013 אוהדי בית״ר מחכים לזה. הם פנטזו על 3 נקודות במשך כל השבוע האחרון, ואנחת הרווחה העצומה בסיום, הוכיחה את זה.
זה היה ניצחון חשוב ומתוק של בית״ר בטרנר, אבל גם משחק שהסתיים בתחושה קלה של החמצה, הודות לשלומי אזולאי וליווי גארסיה, שבמקום לשפר את מאזן השערים, החליטו למתוח אותנו עד לסיום.
נאיביים? עדינים? ילדים טובים מדי? איך הייתם מגדירים את בית״ר של טרנר? אני מתחבט בשאלה הזו מהדקה ה-60 בערך. ״הם לא מסוגלים להביס״, אני מסנן בדקה ה-80.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
עוד החמצה, ועוד אחת. לתפוס את הראש. ״פראיירים. במקום לתת להם את השני, חוטפים אדום טיפשי״, אני פולט בתסכול אחרי השטות של דיוגו ורדאסקה. מזל שאנטואן קונטה התחפש למבוגר האחראי וסגר הרמטית כל ניסיון לאיים על איתמר ניצן.
כן, כנראה שאחרי 6 שנים של ציפייה, 21 מפגשים שהסתיימו באכזבה, עצם ההגעה לבאר שבע היוותה סוג של טראומה עבור בית״ר, ולכן היה זה מתבקש שהניצחון יושג בעמל רב, ביזע ובדמעות.
בית״ר עדיין לא מצאה את הקילר אינסטינקט שלה בחלק ההתקפי. ברור שהיא חייבת למצוא ולהביא אותו בינואר. הקבוצה של רוני לוי מגיעה למצבים, מטיילת על מפתן הרחבה, נהנית ממשחק צירופים נאה, אבל לא מספיק רעה מול השער.
תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל ככה לא נראית קבוצה שרוצה אליפות.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
כן, זו באר שבע הגדולה, אבל היי – בואו נודה שמדובר בגרסה חיוורת. בית״ר הראתה עליונות על באר שבע, יצאה קדימה בחופשיות והשתחררה עוד יותר אחרי האדום של האסלביינק, אבל שוב, גארסיה עם החמצה אנוכית, שלומי אזולאי מסרב לכבוש את השני. לבית״ר יש כשרון אבל עדיין אין שיניים.
הטעם מעט חמצמץ, כי אזולאי היה יכול לצאת הגיבור העוד יותר גדול של הערב הזה, ובית״ר הייתה יכולה לעשות תוצאה שתיזכר שנים, אבל הפעם אפשר לסלוח לו, וגם לגארסיה. רק שיעבדו על הסיומת באימונים לקראת המשך העונה. אזולאי, שכתבתי כאן לא מעט נגדו מתחילת העונה, צובר עוד ביטחון והיה מרגש לראות את הקריאות של הקהל לעברו בסיום. זה בהחלט מגיע לו, הוא משתפר ממשחק למשחק והחזיק יפה וחכם את הכדור עם מסירות לאחור לפלומה וקינדה שהצטרפו קדימה, והשער שלו הבליט את מה שתמיד היה לו – משחק ראש מצוין.
עלי מוחמד ממשיך להוכיח שהוא השחקן הכי חשוב של בית״ר, והציג משחק אדיר עם שליטה מוחלטת במרכז השדה. קינדה, כבר לא מפתיע אף אחד עם היכולת שלו, וממשיך לבסס את מעמדו כשחקן הכי מסוכן של בית״ר, כזה שתמיד מחפש את השער והכל עובר דרכו.
בבית״ר חגגו אחרי המשחק ופיללו שעכשיו הלחץ ישתחרר והקבוצה עוד יותר תתחבר, ואני אומר – הלוואי. בית״ר קלילה, משוחררת ושמחה, תביא לידי ביטוי את הכישרון האדיר שיש לה, ותוכל סוף סוף להסתכל למכבי חיפה ומכבי תל אביב בלבן של העיניים. הרבה זמן לא היה כאן מאבק על אליפות – תודו שהתגעגעתם.
תגובות