למשחק רבע גמר הגביע ביום שני האחרון הפועל הגיעה כאנדרדוג מוחלט. כמעט כל אוהד אדום עם היגיון בריא ידע להגיד לפני המשחק שהסיכוי לעבור את המשוכה הצהובה נמוך, רק שלעודד קטש ולשחקניו היו תוכניות אחרות, והם גרמו לאלפי אדומים לקום לבוקר יום ג' מלא באור ואהבה אחת שניצחה.
זה היה, כמעט מיותר לציין, מאני טיים של ממש – אמנם רק שלב רבע הגמר, אבל בפועל גמר לכל דבר. הציפיות, כאמור, לא היו בשמיים, במיוחד לאחר יכולת פושרת במשחקיה האחרונים, אם כי שני הפסדי היורוליג הרצופים של הצהובים נתנו קצת תקווה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כבר מהרגע הראשון אפשר היה להבחין במשהו שונה בשפת הגוף של שחקני הפועל, והסממן הראשון לכך היה טרנט לוקט שעם עבודת הגנה נהדרת ונקודות רצופות בהתקפה ברבע הראשון השאיר את קטש בעניינים אל מול ניסיון הבליץ של מכבי.
מכאן כבר התפתח משחק שנזכור לשנים רבות, הקבוצות החליפו ביניהם את היתרון בדיוק 17 פעמים, לוח התוצאות הראה תוצאת תיקו 10 פעמים והסקור הגבוה העיד על יכולת התקפית מצוינת של שתי הקבוצות, אם כי גם על הגנה שקצת לקתה בחסר.
גם אחוזי העונשין הם אחוזים שלא נראים בדרך כלל במחוזותינו, 95 אחוזים לצהובים לעומת 83 אחוזים לצד אדום.
במהלך המשחק נחשפנו לכל החולשות והמעלות של כל צד, קטש עדיין לא לקח פסקי זמן במומנטום של היריבה, אבל חיפה על כך עם חילופים נכונים, הישראלים לא נתנו את הטון ואת מה שנדרש מהם אבל תמיר בלאט התעלה במאני טיים עם שלשות, אסיסטים ומהלך הגנתי אחד שגרם לסל אדום חשוב בצד השני.
במכבי בלט החיסרון של טאריק בלאק בצבע, אבל מנהיגות של אמריקאי/טורקי אחד עם יכולת שליטה וזריקה פנומנליים, השאירו את הצהובים במשחק עם 22 נקודות ו-6 אסיסטים. זוסמן עדיין לא חזר מליגת הקיץ אבל ג'ון די וג'ייק כהן חיפו עליו מבחינת נקודות ותרומה כחול-לבן.
ראוי להתייחס לריבאונד ההתקפה של מכבי, שנתן להם 17 נקודות מהזדמנות שניה, ואותלו האנטר שקטף 11 ריבאונדים.
לקראת הסיום, כשהפועל הובילה ב-4 נקודות הפרש, היה פוזישן הגנתי אחד שהכניס את האוהדים האדומים להלם – העבירה שהובילה למהלך של 5 נקודות צהובות (שלשה של סקוטי ווילבקין ונקודות מהקו של האנטר) – וביציעים כבר התחילו להיזכר על מה שאירע לפני 12 שנה באותו המגרש, במקרה של סמי בכר ומאיר טפירו.
למרות הכל, ולמרות שריקות תמוהות של השופטים (וגם כאלה שלא נשרקו כשהיו שישה שחקני הפועל בפוזשן האחרון) ידה של הפועל היתה על העליונה.
זה היה משחק שכל אוהד כדורסל בישראל ראה, משחק קלאסיקו שייזכר לשנים רבות, פשוט אי אפשר היה להוריד את העיניים מהמסך – מלחמה על כל כדור, נחישות, גבורה של שחקנים שנפצעו וחזרו לשחק (ד"ש לג'ייקובן בראון) עידוד בלתי פוסק של שתי הקהלים ודאנק אחד מרשים של לוקט שהפך כבר ל-GIF ויראלי ברשת.
לאחר המשחק נשאר הקהל האדום לעודד בכל הכוח, הקבוצה שלו שמרה על התואר והוא נזכר ברגעים היפים, הוא נצר בזיכרונו את הרגעים שהוא חווה באותו יום שני, בתקווה לעונה טובה יותר מקודמותיה ולארנה שתזכיר קצת את הפוטנציאל שטמון בה.
שגיא מר
כתבה מעניינת ממליץ בחום!!
ירושלמי
אם האוהדים שהיו ביד אליהו ללא הבריגדה אז שיחזרו הבריגדה מי יכול עלינו