אמא ירושלמית – הטור של מיכל | מה כל כך נורא באיסור על הפלאפונים בבתי הספר?

איסור טלפונים בבית הספר – השיח בנושא לא יורד מהפרק, ואני תוהה מה כל כך נורא בעובדה שהם אסורים בבית הספר?

השימוש בהם מותר עד תחילת יום הלימודים, ומיד בתום הלימודים מותר שוב להשתמש בהם. האם כל כך נורא שכמה שעות התלמידים יתנתקו מהסלולרי?

אם הילדים היו מנהלים את העולם (מנהלים באמת, לא רק חושבים שהם מנהלים אותו) הייתי מחפשת להם הקלות, פועלת לשינוי, תומכת.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אבל אני דווקא מוצאת את העניין כדבר חיובי מאוד. העובדה שבהפסקות הם מחויבים ליצור קשר עין עם חבריהם לכיתה, לדבר איתם, לשחק איתם, אמיתי ולא דרך המסך, מבורכת מאוד בעיניי.

מספיק צריך להסביר להם את הקונספט של תקשורת בין אישית כשהם מזמינים חברים הביתה, ורוצים לשחק ולתקשר דרך המסכים. אז לפחות שבבית הספר יעבדו על הקישורים הבין אישיים שלהם.

יותר מזה, הייתי מקדמת גם בתנועות הנוער נוהל דומה. בזמן הפעולות אסור פלאפונים. אם כבר הם טרחו לצאת מהבית, ועוד למטרה המוגדרת חברתית, שיתרכזו במטרה אשר לשמה התכנסו. בעיניי צורם כל כך לראות אותם מתכנסים ליציאה של טיול צופים למשל, ובמקום להתלהב מחבר שהגיע, ומה הביא, או לחילופין לדאוג לחבר שמאחר, כל אחד מרוכז במסך שלו.

ומעבר לעניין התקשורת, קשר העין והשיח. צריך לזכור שלא לכולם יש פלאפונים. כן גם בעידן "המתקדם" יש עדיין ילדים ללא פלאפונים. ויש ילדים עם פלאפונים אך דגמים פחות מתקדמים, שלא לומר עם טלפונים לא חכמים. ובכך שאנחנו לא מונעים שימוש סלולארי במהלך זמנים חברתיים, אנחנו כהורים גוזרים על אותם ילדים ניכור חברתי, ניתוק מקבוצה, תחושת שונות ואפילו נחיתות. האם זה מסר שאנו כהורים רוצים להעביר לילדים? אני בוחרת שלא. אני בוחרת בתקוה שמסכים לא יחליפו חברי אמת, חוויות אמיתיות ותחושת התרגשות של שותפות חברית.

אני מזמינה את כל ההורים לחשוב, לבד ואז בשיתוף היורשים בעלי הפלאפונים, האם באמת חשוב לנו כל כך לוותר על כל הטוב שיש לעולם האנושי להציע בתמורה לעוד כמה דקות מסך. או בתמורה לחשש שמישהו ייפגע כי הוא לא חלק ממעמד מסוים, ובעיקר לזכור שיש מספיק שעות נוספות במהלך היום שכן אפשר לצלול לתוך הפלאפון מבלי לפספס דברים אחרים. אז למה לא ליהנות מהמצב הנתון? אני חושבת ששיח פתוח כזה יכול להוריד התנגדויות.

בתקווה להמון חוויות שנשארות, והמון חברי אמת שילוו לכל החיים ופחות שעות קרינה ופזילה שיכולות לסכן אותנו ואת הילדים,

מיכל

מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)

•  "80 וארבע" בועטת ומרגשת – מי מרים את הכפפה בירושלים?
• הגיע הזמן לארון חורף 
• חודש המודעות לסרטן השד: לכו להיבדק