דעה | טוב במספרים: גדי קינדה הוא היחיד, בינתיים, בבית"ר שמייצר שערים

אחרי ראש השנה העצוב שבית"ר סידרה לנו, לפחות השחקנים פיצו בסוכות קצת יותר שמח. יחד עם זאת, אין מה להסתנוור מהניצחון על מכבי נתניה. בית״ר פגשה מולה קבוצה אפילו יותר כבויה ממנה וידעה לנצל זאת היטב.

ומה בכל זאת אני לוקח מהמשחק הזה? היחיד שמספק בינתיים מספרים הוא גדי קינדה, שהשער שכבש מול נתניה היה השלישי שלו העונה. אבל זה לא מספיק – בית"ר משוועת שהשחקנים שלה יתחילו לייצר מספרים. ולכן, הבישול וסחיטת הפנדל של ליווי גארסיה, שזה היה המשחק הכי טוב שלו בבית"ר, והבישול של עלי מוחמד הם הדברים הכי חשובים מהמשחק הזה.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

ועוד קצת קינדה – הוא מוכשר וחכם, ויכול בהחלט לתת יותר ממה שהוא נותן כעת. אני חושב שכדאי להסיט אותו לכנף, שם יכולת הדריבל ויכולת המסירה שלו יבואו יותר לידי ביטוי.

אמצע חזק: כמו בעונה של סלובודן דראפיץ ושי ברדה, כשהאמצע שלנו הורכב מקלאודמיר פריירה, דן איינבינדר ודוד קלטינס, בכל משחק העונה בו נראינו טוב (ולא היו רבים כאלה לצערי, משחקי החוץ מול קרית שמונה ונתניה ומשחק גמר גביע הטוטו) האמצע הורכב משלישיית קשרים יותר דפנסיביים מאשר פנטזיסטיים. תמיר עדי נראה כמו אחת מהאופציות לתגלית העונה: חכם, רגוע, שקט ובעיקר עושה תנועות לעומק, הוא ואיינבינדר משחררים את עלי מוחמד למשימות יותר התקפיות ונועלים את האמצע. וגם אזכיר – הקריסה שלנו במשחק נגד מכבי תל אביב התחילה ברגע שהוא הוחלף.

חוליית ההגנה: כרגע נראה שהשילוב הכי טוב הוא דיוגו ורדאסקה את אור זהבי. נכון, הבלם הפורטוגלי הוא לא המשיח ההגנתי אליו ייחלנו, אבל הוא גם לא החתול בשק שחשבנו שקיבלנו במשחקו הראשון. הוא הבלם שמוסר הכי טוב בקבוצה, קורא חכם את המשחק וטוב במשחק הגובה, נקודת התורפה העיקרית שלו היא שהוא איטי להחריד (וזה בגיל 22, מה יהיה בגיל 35?), אבל על זה מפצה אור זהבי אחד הבלמים המהירים בליגה.

יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)

עוד אחד שראוי למעט מחמאות הוא מקס גרצ׳קין, הילד נלחם, תומך בהתקפה ומאיים על השער, כיף לראות אותו צובר ביטחון מפעם לפעם.

נתנאל דלויה: כשאחשוב על עמדת השוער לקראת המשחק נגד נס ציונה, ארשה לעצמי להיות רגוע ולישון בשקט.

דלויה, שהוא שחקן בית בעיני (נכון, הוא לא גדל במחלקות הנוער בבית וגן, אבל גדל אצלנו ביציע ואף שימש כמתופף – יש יותר שחקן בית מזה?) מראה בגרות ואינסטינקטים טובים. מול נתניה הוא לא נתן להגנה להיכנס ללחץ ושידר להם שיש על מי לסמוך. שוער שני זה התפקיד הכי אבסורדי בעולם, אתה צריך להתפלל להרחקה/פציעה של חברך הכי טוב בקבוצה, לכן טוב שתהיה היררכיה ברורה בין השוערים, וטוב שדלויה יודע את מקומו ותפקידו: ממלא מקום של איתמר ניצן ואחראי אווירה בחדר הלבשה.

מפה אני קורא לך נתנאל, אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה, כל היציע מאחורייך, בטוחים שאנחנו בידיים טובות ובטוחות.