אוהדי בית"ר ירושלים מחפשים תשובה. איך זה שוב קורה להם? הרי אלי טביב כבר מזמן לא פה, אלי אוחנה ויוסי בניון, מהשמות האהובים ביותר בעיר, אמונים על המשימה להדליק בחזרה את המנורה, משה חוגג נראה כמו הדבר הכי טוב שקרה לקבוצה, ואפילו רוני לוי, מבכירי המאמנים בישראל הגיע בקיץ.
אז איך אנחנו שוב מוצאים את עצמנו מאחור, רודפים אחרי הליגה וסוחבים את כל הטבלה על הגב, כשהעונה רק התחילה?
בבית"ר, ועל זה אי אפשר להתווכח, בנו סגל שאמנם לא בשל להיאבק על האליפות (הסגל איכותי אבל קצר מדי וצריך זמן על מנת להתחבר), אבל אמור להספיק על מנת תפוס מקום בצמרת, ובטח כדי לנצח משחקים קלים לכאורה, כמו השניים האחרונים – הפועל רעננה והפועל חיפה – מהם הוציאה הקבוצה 0 נקודות.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
במבחן התוצאה הקבוצה נכשלת בפעם השלישית ברציפות בליגת העל, וכל זה מגיע דווקא אחרי פתיחת עונה אופטימית בגביע הטוטו ובמשחקי ההכנה.
האוהדים מיואשים. ביום שני האחרון, הם יצאו שוב מהמגרש, מושפלים וחפויי ראש. רובם עשו זאת בדקה ה-80, אחרי השער השני של הפועל חיפה. לא מגיע לכל כך הרבה אוהדים שבאו ומלווים את הקבוצה, תוך התנהגות מופתית, להתאכזב שוב ושוב מקבוצה שהבטיחה רבות אבל מתקשה להביא תוצאות.
בואו ניגש לעניין – לטעמי הסיבה לחוסר ההצלחה של הקבוצה זה הלחץ הגדול שבו שרוי המועדון, לחץ שמשתק כל חלקה טובה במועדון, מסרס את השחקנים על המגרש, ומונע מהקבוצה למצות אפילו 30 אחוז מהפוטנציאל שלה.
מה שמדכא עוד יותר, זה העובדה ששום דבר לא צפוי להשתנות, אלמלא יעשו בבית"ר איזשהו צעד מרחיק לכת. הרי ברור שאם ימשיכו להעלות את אותם שחקנים, ולעשות את אותה הדברים, התוצאה תמשיך ותישאר כפי שהיא – עגומה ומביכה.
בבית"ר זקוקים לאיזשהו קסם, או אם נדבר על פסיכולוגיה, לטיפול בהלם שיגרום לשחקנים להבין עד כמה חמור המצב ומה צריך לעשות על מנת לשפר אותו.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
המצב בהחלט מלחיץ, ולא פחות מכך – חוסר היכולת לצאת ממנו בשל היעדר מנהיג אמיתי. לבית"ר של היום אין את האלי אוחנה (השחקן), או אפילו איזה איציק זוהר כזה, ברמת הכריזמה והאכפתיות, שירים את השחקנים בחדר ההלבשה.
אם בכל זאת ננסה להיות אופטימיים, עידן ורד הוא זה שיכול להכניס קצת מנהיגות לסגל, והוא חוזר ממש בקרוב.
הפציעה של מיכאל אוחנה באמת טרפה את הקלפים עבור בית"ר, שכל כך תלויה בשחקן עד שבשלושה משחקים בקושי הצליחה לייצר מצבי הבקעה בלעדיו.
זעקנו שוב ושוב בכל הקיץ, כמה בית"ר משוועת לחלוץ וכמה יהיה קשה להפוך את אוסף השחקנים הזה לקבוצת כדורגל תכליתית, כשאין מי שיוציא לפועל את ההתקפות. ליוואי גארסיה נורא מאכזב, פרדי פלומה רק מתדרדר ממשחק למשחק, שלומי אזולאי פשוט לא מספיק איכותי, והבחירה לחסוך בחלוץ ולנסות להסתדר עם מה שיש התבררה כמוטעית והרסנית.
לא נעים ולא כיף לפתוח עונה ככה, ונשאר רק לקוות שהטור הבא יהיה יותר אופטימי ושמח. האם יש סיבה שזה יקרה? לא ממש.
תגובות