את הסיפור על אבינעם בוכריס, תושב ירושלים בן 27 שחולה במחלת ניוון שרירים (ALS) אתם בוודאי כבר מכירים. בוכריס, בעברו שריונר ולוחם מצטיין, לקה לאחר מבצע צוק איתן בשנת 2014 במחלת ניוון השרירים. הרופאים לא נתנו לו זמן רב לחיות, אך הכוחות הגדולים שלו, בשיתוף עם קבוצת חברים מדהימה שמלווה אותו ואשר גייסה עבורו מאות אלפי שקלים עבור טיפולים מצילי חיים לא הרימה ידיים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כעת בוכריס זקוק שוב לעזרתכם. הוא חייב לעבור טיפול מציל חיים נוסף בדרום קוריאה. טיפול שכמוהו הוא כבר עבר ועלותו נאמדת בכמיליון שקלים. לטובת היציאה לטיפול פתחו חבריו הקרובים של בוכריס בקמפיין מימון המונים, שמטרתו להגיע לחצי מיליון שקלים. מאז שנפתח הקמפיין לפני כעשרה ימים הצליחו החברים לגייס למעלה מ-280 אלף שקלים, אבל הם לא מורידים רגל מהגז.
אבינעם בוכריס והחברים (צילום: אלבום פרטי)
בפוסט מרגש שפרסם בפייסבוק דניאל דנצי פרץ, אחד מחבריו הקרובים של בוכריס אשר מלווה אותו בהתמודדות עם המחלה כבר שנים רבות, הוא כתב בין השאר: "בוכריס הוא לוחם אמיתי שכזה כי הוא כלוא בתוך עצמו אבל החיוך לא יורד לו מהפנים. הוא לוחם אמיתי שכזה כי כואב לו 24/7 והוא יתפוצץ מבפנים אבל לא ישדר את זה החוצה. הוא לוחם אמיתי שכזה כי הוא לא מפסיק להאמין שיהיה טוב.
אבינעם בוכריס בזמן שירותו הצבאי (צילום: אלבום פרטי)
"8 שנים אנחנו מכירים, 5 שנים אני מלווה אותו במחלה, חצי שנה אנחנו גרים ביחד, מעולם לא ראיתי אותו בוכה. אבל לפני שבועיים קרה דבר אחר, הגוף ששלח אותו בריא וחזק לתוך התופת של עזה שלח לו מכתב שבו הוא כותב שהוא לא מכיר בו כנכה צה"ל. המשפט הזה חדר לו לעצמות, ואולי אפילו למעט השרירים שנשארו. פעם ראשונה שראיתי את אבינועם נשבר, מתפרק, דמעות אמיתיות.
- הגיוני? אירועי מורשת שהעירייה אישרה ותקצבה – בילוי בקברי צדיקים, בחמי טבריה ובחמת גדר
- החינוך המיוחד: מכשירי GPS יותקנו ברכבי ההסעות
- מערך האופניים להשכרה בדרך לירושלים
- היכנסו והצביעו במשאל "כל העיר": טאלב טוואטחה לבית"ר – בעד או נגד?
"אבל אתם יודעים מה היופי בבוכריס? ש-3 דקות אחרי זה ישבנו ואמרתי לו בציניות הרגילה שלנו…"מה לעשות אחי…תתנוון לך בשקט", והוא – בוכריס קלאסי, מתפוצץ מצחוק שלא נגמר".
התשובה השלילית ממשרד הביטחון הרתיחה את בוכריס וחבריו, אך גם עודדה אותם לחזור ולפעול. "אחרי המקרה הנוכחי הבנו שלצערנו אנחנו לבד בסיפור, ולנו אין את הזמן לחכות לערעורים", המשיך וכתב פרץ. "אתם יודעים למה בוכריס לוחם אמיתי שכזה? כי גם במלחמה הזאת הוא ינצח. ואיך הוא ינצח? בעזרתנו, בעזרתכם, בזכות העם המיוחד הזה".
החברים פתחו את קמפיין מימון ההמונים, שבעזרתו הם מקווים להטיס את בוכריס לטיפול נוסף בדרום קוריאה.
בשיחה עם "כל העיר" מדגיש דניאל, שותף נוסף של בוכריס לדירה, כי "היעד הסופי הוא להשאיר את אבינעם בחיים, ולקוות שהטיפול בדרום קוריאה יצליח ומצבו ישתפר יותר ויותר. כי תוחלת החיים למחלה היא 5-3 שנים והוא כבר 5 שנים עם המחלה. הוא משהו מיוחד, אנחנו מאמינים שהוא נס רפואי, ודווקא הוא יביא את התרופה למחלה הנוראית הזו".
דניאל ממשיך ומספר על ההיכרות עם בוכריס: "את אבינעם הכרתי בצבא. הוא היה ליצן של הפלוגה – תמיד שמח, תמיד אופטימי. גם כאשר הוא קיבל ריתוק שגרם לו לסגור 42 יום בבסיס, התגובה שלו היתה ״אוי – איזה בעסה״, עם חיוך אופייני. בצוק איתן אבינעם הציל את חיי הצוות שלו. הוא זיהה טיל נ״ט יוצא לכיוונם, ובהחלטה של רגע חמק עם הטנק לאחור והטיל עף מעליהם. אנחנו מאמינים שזה היה הטריגר להתפרצות המחלה. כמה חודשים לאחר המבצע הוא אובחן כחולה ALS. גם במצב הזה הוא צחק ואמר לנו שהכל בסדר, ואנחנו נסחפנו אחריו בצחוקים ובאופטימיות. כשהחלה ההידרדרות, הבנו שזה לא משחק. ליווינו אותו לטיפולים, לבדיקות ואפילו טסנו יחד לחודש בברזיל".
אבינעם בוכריס והחברים (צילום: אלבום פרטי)
דניאל מספר על ההחלטה לעבור להתגורר ביחד עם בוכריס: "לפני יותר מחצי שנה אבינעם ישב עם דנצי, חבר משותף שלנו, ואמר לו שהוא רוצה לחיות כמו בן גילו. שנמאס לו להיתקע בבית. דנצי התקשר אלי ובאותו הרגע קיבלנו החלטה שאנחנו עוברים לגור יחד עם בוכריס יחד לא משנה מה. וכך היה. עברנו לגור יחד ומאז הבית מלא שמחת חיים ורק חיוכים. זה הכלל הראשון בבית. למה לקחנו את הפרויקט? כי איך אפשר שלא? אי אפשר להישאר אדיש לשמחת החיים ולחיוך הממכר שלו. מי ירצה שהחיוך ירד לו מהפנים? זה מחייה אותנו מכניס אותנו לפרופורציות על החיים".
אז מה צריך לעשות? פשוט מאוד – לתרום לקמפיין מימון ההמונים ולעזור לבוכריס לטוס לעוד טיפול מציל חיים בדרום קוריאה.
לתרומות: http://www.torenu.co.il.
תגובות