דעה | מורשת אדומה

בדומה ליום שבו אדם קרוב לך נפטר, אז אתה נזכר בציוני דרך בחייו, כך קרה לי ביום שני האחרון – כאשר נודע לי סופית על הסתלקותה של הפועל ירושלים מנוף הכדורגל הישראלי. נזכרתי לפתע ברגעים בלתי נשכחים של המועדון האדום, שאותו אני מלווה 60 שנים ברציפות, מאז היותי ילד בן שבע.

כולכם בוודאי חושבים שאני אפתח בגביע של 1973, אך אל הרגע הקסום הזה אתייחס בהמשך, במיוחד לאור העובדה שהיתה לי תרומה אישית לשימור המורשת של הערב הנפלא ההוא.

את הרומן שלי עם המועדון התחלתי כשחקן במחלקת הנוער של הפועל, ומאז ליוותי את הקבוצה והיא אותי, כאוהד, כסטטיסטיקאי של המאמן הגדול אמציה לבקוביץ בשנת 1976 (בקדנציה הראשונה הוא הוביל את הפועל לגמר הגביע הראשון של המועדון בשנת 1972 – שם הפסדנו להפועל תל אביב), כעיתונאי משפיע ב"כל העיר" שהיתה לו יד בהחזרת אמציה לבקוביץ לקדנציה שלישית בשנת 1981, שהיתה לו נגיעה במינוי של אלי בן רימוז' למנג'ר בשנת 1993 וכאחד שליווה את ההפגנות הסוערות במשרדי ההסתדרות ואת כל רגעי השיא המקצועיים.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

כמי שעבר עם הפועל ירושלים כל כך הרבה יכול אני לומר כי רק כמה ספרים יספיקו להכיל את שורת המחדלים וההחלטות ההזויות שקיבלו עסקני ומנהלי האגודה הגדולה, בראשן מכירת הבית שלנו בקטמון בשנת 1980 לטובת הקמת שכונת מגורים שנים רבות לאחר מכן.

מאחר שמהפועל נותרו כעת רק הזיכרונות, ואני ידוע כאחד שניחן בזיכרון לגמרי לא רע, הזיכרון החזק, המרגש והמכונן שיש לי מגיע משנת 1965, אז הייתי ילד בן 13 וחצי. מחזור אחד לפני סיום העונה אירחנו בקטמון את מכבי חיפה בקרב ישיר, ממש ראש בראש, על הירידה, כשגם תוצאת תיקו היתה כנראה שולחת אותנו לליגה השנייה שאז עוד נקראה "ליגה א".

כדי לפרט מה היה במשחק הדרמטי והחשוב הזה אני זקוק למספר עמודים, ולבטח לא בטור אחד ניתן לפרט את האירועים שהיו בו. עד לדקה ה-70, היינו בפיגור של 2:0, או אז החל מהפך דרמטי נדיר עם שער נגיחה מצמק של הבלם והקפטן רחמים חנוני, וצמד ענק של הקשר צבי סינגל – הראשון בנגיחה לחיבורים בדקה ה-88 בזינוק התאבדות והשני בפצצה לחיבורי הברזל שתומך בקורת השער של חיבורי הקורות בדקה ה-90. מה שזכור לי בעיקר זו הדרך והשמחה בחזרה ממגרש קטמון, אז אמר לי אבי המנוח שלמה: "גם בעוד 60-50 שנה יזכירו את המשחק הזה וידברו עליו. אתה זכית היום לצפות במשחק היסטורי". ואכן, אבא שלי, שכעבור שלוש שנים מונה ליו"ר של הפועל צדק. עובדה שחלפו מאז כבר 54 שנים ואני יכול לדקלם מתוך שינה כל רגע ממה שארע לפני המשחק, במהלכו ואחריו.

רוני דיאון (צילום: פרטי)

וכמו שהבטחתי – את הטור אסיים בגביע של 1973, שגאוותי על כך שהקלטת האבודה משידור המחצית השנייה של משחק הגמר אותרה רק בגלל אותן תחושות בטן שלי שהיא קיימת, וזאת למרות שעד שנת 1996 – הוגדרה הקלטת כקלטת מחוקה לטובת מלחמת יום כיפור, שפרצה שלושה וחצי חודשים אחרי הניצחון ההיסטורי של הפועל.

לסיפור ההזוי על איתור הקלטת האבודה אקדיש בעתיד טור מיוחד, שגם הוא לא יכיל את מלוא הסיפור. עד אז, כל שנותר לנו זה רק להתרפק על העבר של מועדון שנוסד בשנת 1926 ונפטר השבוע בגיל 93, המועדון שלי אישית היתה הזכות ללוות אותו בדיוק שני שליש מחייו.

יהי זכרה של הפועל ברוך.