דעה | פצע פתוח – על המפגש המוזר בין בית"ר לבין דוד קלטינס

דוד קלטינס לא היה צריך לעזוב את בית"ר ירושלים. בתקופה מבורכת זו שבה בית"ר מתחדשת וצועדת לעבר עידן אחר, טוב יותר ומקצועני יותר, היה צורך להשאיר שחקן שגדל במועדון וסביבו לבנות את הזהות הבית"רית. האמיתית. זאת שמחברת את הקבוצה לקהילה.

אצל הילד ממבשרת ציון היה אפשר לראות כבר מגיל נערים שמדובר בזן אחר כדורגלן. העליונות הפיזית בהשוואה לשאר השחקנים היתה ברורה. במבדקים הפיזיולוגיים הוא היה מעל כולם – בכוח המתפרץ, במהירות ובזריזות הוא הוביל, לפעמים בפער ניכר משאר השחקנים. אבל גם האינטליגנציה הרגשית והבנת המשחק היו גבוהות.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אותן תכונות מנטליות, בנוסף ליכולות פיזיות וטכניות, אפשרו למאמני בית"ר להציב את קלטינס במספר עמדות על המגרש. עמדתו המקורית היא בלם, אך כשהגיע לנוער מהר מאוד הבינו שהוא יכול למלא מספר תפקידים, לפעמים מתוך אילוץ, אבל ברוב המקרים, גם כי הוא פשוט היה טוב בהם. אז כאמור בקבוצת הנוער החלו "הניסיונות" – קשר אחורי, קשר קדמי, מתחת לחלוץ, מגן לעת צרה. הוא לא היה אשם, פשוט הוא היה יכול לספק את הסחורה והיה צריך אותו שם, הוא היה בין נקודות האור הבודדות באותם שנתונים פחות מוצלחים. היה ברור שמקומו בקבוצה הבוגרת.

אבל באמת שאף אחד לא ציפה ממנו לבלוט כבר בשנה הראשונה שלו כשחקן בוגרים. אותה הברקה (ואומץ) של הצמד סלובודן דראפיץ' את שי ברדה במשחק החוץ ההוא מול מכבי תל אביב, הביאה להכרה ארצית את הקשר המוכשר. בהופעות בכורה בליגה בקבוצה הבוגרת ובהרכב הפותח, קלטינס הראה את מגוון היכולות שלו – ההגנתיות וההתקפיות – במהלך אחד בדקה ה-17. חטיפה לאחר קריאת נכונה של המשחק, יציאה מהירה קדימה עם הכדור ואז מסירת עומק (לניקיטה רוקאביצה), הראו מה יש לילד הזה ברגליים (ובראש). מהרגע הזה החלה הנסיקה של קלטינס והיה ברור שצפוי לו עתיד מזהיר, בבית"ר, בנבחרות (הוא היה שחקן קבוע בכל הגילאים) ואולי גם בחו"ל.

יוסי עדני (צילום: פרטי)

כמעט ארבע שנים לאחר אותו משחק בכורה נהדר בבלומפילד, בהחלטה לא ברורה, שאני עדיין לא מבין למה לא היה ניתן להגיע איתו לעמק השווה, עבר קלטינס להפועל באר שבע. בטור בשבוע שעבר ציינו את הרכות המסוימת שיש בקישור של בית"ר. קלטינס היה יכול לפתור את הבעיה. הוא בדיוק השחקן שחסר לבית"ר בקישור. הוא בלט בעמדה מספר 6 הכל כך נחוצה עכשיו וזו העמדה שבה הוא מרגיש הכי בנוח ומעדיף לשחק בה. אפשר היה רק לדמיין איזה קישור מושלם היה לבית"ר אם היה נשאר. אבל המציאות אחרת וקלטינס לבש לראשונה בקריירה (במשחק ליגה) חולצה אחרת בטדי, שהיא לא צהובה של בית"ר או כחולה של הנבחרת.

בית"ר היא מעל הכול. נכון. מעל לכל שחקן, מאמן, אוהד או בעלים, אבל היא גם כפני השחקן, המאמן, האוהד והבעלים שלה.

גם בעידן של חדשנות וקדמה, מבורכת ככל שתהיה, אין תחליף לשורשיות, לזהות ולחיבור. היא נחוצה והכרחית. כי מה שווה כל ההשקעה (שוב אפרגן למשה חוגג על כך), אם שחקן צעיר במחלקה, לא ידע שיש לו גם סיכוי להיות בבוגרים יום אחד ולהוביל את הקבוצה להישגים?